"לכאורה כנס שפה עברית נשמע לך משהו אפור ומעונב, אבל ההפך הוא הנכון”, אומר המשורר, הפזמונאי והסופר נעם חורב שייקח חלק בכנס הקרוב. “הם הצליחו להמציא את המונח הזה מחדש ולהכניס לזה סקס אפיל, להפוך את זה למשהו סופר־מגניב”. “לשון ראשון”, כנס השפה העברית בראשון לציון שייערך זו שנתו ה־15 בין 8־10 בפברואר, יכלול שלל מושבים ואירועי תרבות שיעמדו בסימן “עברית שלו שלה”, יחסה של השפה למגדר.
חורב עצמו יעביר את ההרצאה “לכתוב אותך”, שבמהלכה יספר את סיפורו האישי דרך שירים שכתב, ישמיע גרסאות מיוחדות ונדירות וישתף את הקהל בתהליך היצירה שלו לזמרות והכתיבה מגרונה של אישה. “יש הרבה שירים שכתבתי לזמרות, כמו ‘אישה חרסינה’ למירי מסיקה או ‘חבר של פעם’ לריטה”, הוא מספר. “בכתיבה כזו הייתי צריך להתחבר לצד הנשי שבי וגם לנסות להתבונן על הנשים של חיי, על אמא שלי ועל ידידות שלי, ולראות איך הן מתנהלות בעולם, לקיים איתן שיחות כדי לקבל את נקודת המבט שלהן”.
מה הסוד בכתיבה כגבר עבור אישה?
“עברית היא שפה ייחודית כי בניגוד לאנגלית שבה אתה יכול לכתוב משפט שלם בלי לדעת אם מדובר בזכר או נקבה, בעברית אתה חייב לבחור, או שזה בלשון זכר או בנקבה. הרבה פעמים שואלים אותי למה אני כותב שירים גם בלשון זכר וגם בלשון נקבה, ואני חושב שזה קשור לכמה דברים: דבר ראשון זה אינטואיטיבי אצלי, לא החלטה מושכלת מראש אלא תוך כדי השיר, האנרגיות והרוח שנושבת בין השורות – משהו מפעיל אצלי את הצורך לכתוב בלשון נקבה.
יש שירים שזה לא יעזור - אני מרגיש שאישה מדברת אותם, כלומר משהו בעולם המושגים ובאנרגיות נותן לי הרגשה שזה מגיע מאישה. אני מצליח לעשות את זה גם כי אני אדם שמחובר מאוד לצד הנשי שלו, וגם הייתי מוקף תמיד בנשים, ובסוף זה בא לידי ביטוי גם בכתיבה”.
מלך הזום
חורב (38), יליד עפולה, נחשב לאחד היוצרים והפזמונאים המוערכים בישראל ובאמתחתו שני פרסי אקו”ם. בגיל 24 עבר לתל אביב והחל את צעדיו הראשונים בעולם הפזמונאות. לאורך השנים כתב מאות שירים, שרבים מהם הפכו ללהיטים, בהם “מתנות קטנות” (רמי קלינשטיין), “כשאחר” (אייל גולן), “אהבה למרחקים ארוכים” (גלי עטרי), “מילים” (הראל סקעת, שייצג אותנו באירוויזיון) ו”אחותי” (שירי מימון).
אתה מרגיש כמו מכונת להיטים?
“ממש לא. קודם כל עובדתית זה לא כזה נכון כי יש המון שירים שהצליחו, אבל יש גם כאלה שלא. אני מחפש תמיד את המקום האישי שלי, את הסיפור. כשאני כותב שיר, אני כותב קודם כל כדי לתקן ולרפא משהו בעצמי. בסוף זה תמיד מקום בחיים שלי שאני חוזר אליו כדי להבין אותו טוב יותר ולהתגבר עליו. אחר כך לשמחתי זה זולג להמונים ומצליח לרפא גם אותם. אבל המקום שממנו אני מגיע לכתיבה הוא לא כדי לייצר להיט, אלא לספר סיפור.
אני תמיד חושב לעצמי: ‘אם אני כותב שיר היום ובעוד עשור ישירו אותו או ישמעו אותו בהופעה – האם אני אעמוד מאחוריו והאם הוא יעמוד במבחן הזמן?’. כי לכתוב להיט שייעלם עוד שלושה חודשים זה משהו שלא מעניין אותי לעשות. אולי מהסיבה הזו אני לא מצליח לכתוב שירי פופ כי זו לא השפה שלי. יש שירי פופ גאוניים שבחיים לא הייתי מצליח לחשוב עליהם, ואני מפרגן לזה. אצלי זה פשוט מגיע ממקומות אחרים. לפי התפיסה שלי, שירים טובים באמת הם שירים שיישארו לנצח. בסוף יש מלא כוכבות פופ בעולם, אבל מי הזמרת הכי מצליחה בעולם? אדל. למה? כי בסוף טקסט טוב, סיפור טוב וכוונת לב אותנטית - מנצחים את הכל”.
כשאתה כותב שיר, אתה מכוון למבצע מסוים?
“זה משתנה כל הזמן, וכל מקרה לגופו. קרה במסגרת עבודתי עם מירי מסיקה ששלחתי לה שירים ומשהו לא התחבר שם, למרות שאני מכיר את מירי ובדרך כלל מצליח להבין מה מתאים לה. אז קבענו פגישה במהלך הפסקה שהייתה לה באחת ההצגות, ישבנו בקפטריה של הבימה ובתוך עשר דקות שיחה, שבמהלכן היא שפכה את הלב, נולדו לי שלושה שירים שנכנסו לאלבומה. לפעמים השירים נולדים גם מתוך אינטראקציה עם האמן או שיחה חברית”.
לצד קריירת הפזמונאות, חורב הנחה במשך שנים רבות סדנת כתיבה וכן הרחיב יריעתו גם לכתיבת מחזות (“הזמיר”, “אביב מתעורר”), ספרי ילדים (“לציונה יש כנף אחת”, “טביעת האצבע של אייל”) וספר שירה (“טיוטה של אושר”). את הקורונה ניצל חורב לטיול ארוך, בן כחצי שנה, ברחבי העולם עם מנהלו האישי ובן זוגו, חיים יניב. “הבנו שאנחנו לא יכולים לשבת בבית בחוסר מעש, ראינו הזדמנות פז, וזו הייתה אחת החוויות הכי מטורפות שהיו לי בחיים, כי היינו ממש משוחררים מכל כבלי השגרה והאחריות”, מספר חורב. “כיום התחושה היא של רכבת הרים, ומה שהורג הוא חוסר הוודאות. אין לי בעיה להתמודד עם משהו קשה, אבל כשאני לא יודע מה צפוי לקרות, ומה שקורה משתנה בכל יומיים – זה משפיע עליי מאוד, גם כיוצר”.
עד כמה הקורונה השפיעה עליך מבחינה כלכלית?
“הייתי מלך הזום של המדינה, עשיתי למעלה מ־200 זומים לאורך התקופה הזו. כמובן שגם נדחו לי לא מעט מופעים, שזה נורא מבאס, אבל למדתי להתמודד עם זה וחזרנו לשגרה, ולשמחתי האולמות עכשיו מלאים”.
רגעי שבירה
לאחרונה השיק חורב מארז חדש לילדים, “מתנות קטנות” – פרי שיתוף פעולה עם רמי קלינשטיין - המונה תריסר שירי ילדים חדשים שנוצרו על ידם ובוצעו בידי האמנים המובילים בישראל, בהם אליעד נחום, הראל סקעת, ציפי שביט, שירי מימון, מירי מסיקה ועוד. “זה אחד הפרויקטים שאני הכי גאה בהם”, הוא אומר. “זה אחד הפרויקטים לילדים הכי מושקעים שנעשו בארץ. זה התחיל מרעיון שלי לעשות אלבום ילדים. צלצלתי לרמי ואמרתי לו שאולי נרחיב את העבודה המשותפת שלנו וניצור שירי ילדים שיישארו פה לעוד הרבה שנים, כי נוצר ואקום מסוים. הרגשנו שיש חלל שצריך למלא, אז התחלנו לעבוד על האלבום, ובתוך חודשיים כבר היה אלבום ילדים. רמי במיטבו שם”.
הפרויקט שכב אצל השניים במגירה במשך ארבע שנים, ובתקופת הקורונה החליטו להוציאו לאור: “התגובות הכי משמעותיות שאני מקבל הן מהורים שמרגישים שיש במארז תכנים עמוקים שמועברים לילדים בגובה העיניים. זה ממש כיף”.
לא מדגדג לך להפוך להורה בעצמך?
“ברור, מה קרה לך? אמא שלי יושבת לי על הווריד כבר שנתיים. חיים ואני מתכננים את זה, זה בתהליכים. זה לא כזה פשוט, ואני מאוד שמח לשמוע על עדכון חוק הפונדקאות בארץ וחושב שזה צעד חשוב ומשמעותי. אנחנו נתחיל תהליך”.
כתיבתך השתנתה עם חלוף השנים?
“בטוח. יצירה תמיד הולכת עם ההתפתחות שלך כבן אדם. גם בגיל 80 אני אמשיך להשתנות, להתפתח. כשהייתי צעיר הרגשתי צורך לייצר יותר דרמה בכתיבה, וכשאתה מתבגר, אתה מבין שלא כל דבר הוא דרמה גדולה. עם השנים אתה מבין שאיפוק יותר מעורר מחשבה ויותר מדויק, וזה בא לידי ביטוי בך כאדם וככותב”.
בימים אלה מופיע חורב ברחבי הארץ עם הרצאתו “מתנות קטנות – הסיפורים מאחורי השירים” (ההופעה הבאה במועדון הגריי ביהוד ב־23 בפברואר), שאותה העביר בחודשים האחרונים גם בארצות הברית. “כל יומיים מצאתי את עצמי במדינה אחרת, וזה לא היה קל, היו גם רגעי שבירה רבים, אבל זה היה מדהים לראות שהיצירה והמילים לא נשארות בגבולות הארץ, אלא מגיעות להמונים בחו”ל”, הוא אומר. “זה מאוד הפתיע אותי”.
שיערת שתגיע להצלחה כזו בקריירה?
“זו תמיד שאלה מורכבת כי מצד אחד התשובה שלי באופן אוטומטי היא ‘לא, לא ציפיתי להצלחה כזו’, אבל במקום מאוד פנימי כנראה כן האמנתי שזה יכול לקרות כי בלי האמונה הגרעינית והבסיסית הזו - זה לא היה יכול לקרות. היה חייב להיות מנוע של אמונה שהוביל אותי לעשות את הדברים. במקום פנימי האמנתי שאני טוב ושהדברים שאני כותב הם ראויים”.
יש מישהו מפורסם שהתרגשת לקבל פנייה ממנו?
“כן, לאו דווקא מעולם המוזיקה. לפני שבועיים הופעתי באילת, ובשורה הראשונה ישבה מרים פרץ. עליתי לבמה וראיתי את הפרצוף שלה ולא נשמתי, כי יש משהו מעורר השראה בה. הקדשתי לה את שירי ‘אישה חרסינה’ כי זה שיר שמדבר על אישה חזקה ובעלת עוצמה, אך גם שבירה ורגישה. אחרי המופע נפגשנו, ומסתבר שהיא מרצה על הספר שלי, מקריאה אותו ומפרסמת אותו בפייסבוק. זה היה מרגש. לקבל מחמאה מאדם כזה - זה נורא ריגש אותי”.
מה עוד אתה עושה בימים אלה?
“אני עובד על ספר שני של ‘טיוטה של אושר’, על העיבוד של ספרי ‘טביעת האצבע של אייל’ להצגת ילדים בתיאטרון אורנה פורת, כותב שירים לאמנים ומשתדל להיות בעשייה. שרק ימשיך ככה”.