"כשקיבלתי את ההודעה מארי, שבה הציג את עצמו כעולה חדש, התפעלתי מהעברית שלו, שהיא ברמה גבוהה", שי פרי ממשיך את דברי עמיתו. "כשנפגשנו אצלו בבית, בכרם התימנים, ישר הוצאתי גיטרה והוא התיישב ליד הפסנתר, ניגנו כמה דקות ביחד ומיד הבנו שיש בינינו חיבור של נפש בנפש. הניצוץ שאז ניצת קיים עד היום, מה שלא מפריע לכל אחד מאיתנו להמשיך לפעול עצמאית עם עולם משלו. משהו כמו שהיה בין לנון ומקרטני" (תחי הצניעות...).
להעצמת החיבור בין השניים תרמה נסיעתם רגע לפני פרוץ הקורונה לאוסטרליה, ארץ הולדתו הרחוקה של ג'ייקוב, שעלה ארצה לפני חמש שנים. "אם חשבתי שהכל יהיה חלק בנסיעה הזאת, אז דווקא היו קשיים ואולי דווקא זה העצים את הקשר בינינו", אומר פרי.
"אם הצלחנו להתגבר על כל קושי, זה ממחיש איך שמהרגע הראשון הלבבות שלנו היו פתוחים זה כלפי זה", מגיב ג'ייקוב. "בשבילי לחזור למקום שבו גדלתי עם שי, שמסמל את הזהות החדשה שאני מנסה לבנות בארץ-ישראל, היה בכך משהו עמוק, מה גם ששי יצא למסע הזה עם חן, בת הזוג שלו, שמנהלת אותנו".
בן 33, פרי, אשקלוני במקור, שבא ממשפחה עירקית מכל הכיוונים, כדבריו. לפי עדותו, הזיכרון המוזיקלי היחיד שיש לו מהבית אלה הם שירי אום כולתום שסבו נהג לשרוק. פרי הינו מוזיקאי רב-כלי, שמגיל שבע למד בעירו נגינה בכינור לצד חלילית ובהמשך - גיטרה, גיטרת בס ותופים, שלמד בעצמו. בקיצור, כמעט תזמורת של איש אחד. בצבא הוא שירת בחיל הים, כחובל בצוללות ומעיד על עצמו שהמרחב התת ימי והשקט שחווה מצאו בהמשך הד במוזיקה שלו. שבע שנים לבש את המדים הלבנים של החיל שלו עד שהשתחרר בדרגת סרן.
ג'ייקוב, 26, בנו של עורך-דין, עלה ממלבורן שבאוסטרליה כשהוא חמוש בעברית רהוטה, שאותה רכש בבית-ספר תיכון יהודי שם. לטענתו, החל לנגן בפסנתר בגיל שלוש ומגיל 12 הופיע בקהילה היהודית שם. "לעומת שי, שהחליט על קריירה לאחר שירות ממושך בצבא, אצלי לא הייתה בחירה", הוא מספר. "אני עם המוזיקה מאז שאני זוכר את עצמי, כולל הופעות עם להקת חתונות ולפני שבאתי לישראל, הוצאתי במלבורן אי.פי. ראשון".
ג'ייקוב: "כתבתי את המילים של השיר בעקבות כל השיח שבינינו, שי התחיל לנגן משהו בגיטרה ותוך עשר דקות השיר היה מולחן".
פרי: "קראנו לטכנאי ואיך ששרנו את השיר בפעם הראשונה, כך זה נכנס לאלבום".
התרעות פיקוד העורף