באדי הולי היה אחד מכוכבי הרוקנ'רול הנוסקים ביותר בסוף שנות ה-50: מבעד ללוק המשקפופרי החנוני עם הלבוש המעונב (לוק שאימץ שנים אחר כך גם האמן אלביס קוסטלו) הסתתר רוקר פרוע ומבריק שכתב, הלחין, ביצע וניגן את שיריו שצעדו בצמרת מצעדי הפזמונים ועיצבו את פניה של המוזיקה העולמית.
"Peggy Sue", "That’ll Be The Day", "Everyday", "Maybe Baby", "Oh Boy", "Rave On", "True Love Ways" ו-"Heartbeat" חרכו את תחנות הרדיו העולמיות בשנות ה-50 וביססו את מעמדו של הולי ככוכב הולי.
הילד המוכשר שנולד בטקסס הגדיר מחדש את ההרכב המוזיקלי והיה מהרוקרים הראשונים שניגנו סולואי גיטרה חשמלית ולוו בהרכב שכלל בס, גיטרה חשמלית נוספת ותופים, מבנה שעל בסיסו נוצרו אחרי כן הרכבים דוגמת "הביטלס", "הרולינג סטונס" ו"האנימלס" שחידשו את שיריו וחיקו בתחילת דרכן את סגנונו הייחודי.
למרות ההצלחה המטאורית לה זכה עם להקתו "הצרצרים" (The Crickets) מצא הולי את מותו בשתנ 1959 בהתרסקות מטוס יחד עם שני מוזיקאים נוספים, ריצ'י ואלנס ו"ביג בופר" והוא בן 22 בלבד.
הטרגדיה שפקדה את הולי וחבריו כונתה – "The Day The Music Died" והפכה את הולי ממוזיקאי מצליח למיתוס. למעשה, לאורך ההיסטוריה שירים רבים נכתבו אודותיו, בהם "Buddy Holly" (1994) של להקת "וויזר" ו"American Pie" של דון מקליין.
בפרק זה של "רוקוויאם", סדרת הפודקאסטים החדשה שלו בדיגיטל של רדיו 103fm צלל חוקר המוזיקה דודי פטימר אל סיפור חייו ויצירתו של הולי, דרך הלהיטים הגדולים והסיפורים מאחוריהם.