"הרדיו הוא בשבילי המדיום הכי מדליק, שבו אפשר לבדר את המאזינים וגם להביא להם יצירות מוזיקליות שהם עדיין לא שמעו, ובעזרת השדר באולפן אולי ייהפכו לפופולריות”, אומר העורך המוזיקלי המיתולוגי טוני פיין, שתלה את המיקרופון ויצא לגמלאות לפני כשש שנים, לקראת יום הולדתו ה־65. “זה היה 60 שנה אחרי שהתחלתי להופיע כילד וחשבתי שמספיק, הגיע הזמן לפנק את עצמי בדברים אחרים”, הוא אומר.

פיין, שנולד בבריטניה, החל את הקריירה שלו דווקא כזמר. “מילדות הייתי מופיע באירועי צדקה, בליווי פסנתר”, הוא מספר. “בגיל 11 כבר זכיתי בתחרות ארצית, שהפרס עליה היה אספקת גלידה לשנה שלמה. בזמן התיכון הייתה לי להקה שאיתה הופעתי ברחבי בריטניה. אפילו הופענו בליברפול, במועדון שבו שרו הביטלס”.

מה קרה לזמר של אז?
“הוא הפך לדי־ג’יי. התחלתי עם שתי קופסאות תקליטים ושני פטפונים. עוד לא הייתי בן 20 כשכבר היה לי קשר עם חברות התקליטים הגדולות. מילאתי אולמות כדי־ג’יי. בין השאר היה לי ערב של רוק כבד, שאליו היו באים אופנוענים מרחבי בריטניה. הם עשו הרבה בלגן, אבל נתנו כבוד לדי־ג’יי, ואם היו סמים במועדון, אני אף פעם לא נגעתי בהם”.

למה הפסקת להיות זמר?
“זה היה בגלל ההתנהגות האנטישמית של נגן הבס שלנו. הבנתי שכדאי לי לעבור למשהו שבו לא אהיה תלוי באף אחד. כדי־ג’יי יכולתי להופיע לבד, לא הייתי צריך עוד ארבעה אנשים של להקה איתי”.

בהיותו בן 25 עלה פיין ארצה. “זה לא קרה פתאום”, הוא מציין. “עד אז נהגתי לבקר בארץ את סבא שלי, שהיה גר בנתניה. עליתי בגללו, גם מתוך ציונות וגם מפני שהיה קשה למצוא כלה יהודייה בבריטניה, בטח כדי־ג’יי”.

לדבריו, זמן קצר לפני עלייתו, כשביקר כאן בפברואר 76’, הוא שמע מדרורה בן־אב”י, מנהלת התוכניות הקלות בקול ישראל, על פתיחתה המתוכננת של רשת ג’. לישראל עלה ב־13 ביוני באותה שנה, היום שבו רשת ג’ הפציעה בשידורים ניסיוניים. מאז הפך לעורך ושדרן המזוהה עם הבנדנה הצבעונית על קודקודו ועם המבטא הבריטי המתגלגל בפיו ברכות.

מדוע בחרת בקול ישראל?
“ניסיתי קודם בגלי צה”ל, ואף אחד לא ידע שם לדבר איתי באנגלית, חוץ מ’הלו, האו אר יו?’. גם דיברתי עם קול השלום, הרדיו היחיד כאן שהזכיר לי את חוץ לארץ, אבל הם הציעו שאתחיל בלי שכר, מה שלא בא בחשבון מבחינתי”.

איזה רדיו פגשת כאן?
“רדיו מאוד נוסטלגי עם הרבה בלדות איטלקיות ויווניות. היה לי ברור שצריך שינוי במוזיקה ברדיו בישראל. עשיתי כאן מהפכה של מוזיקה חדשנית בצירוף ג’ינגלים שעד אז לא היו כאן כמותם. בתוך שבוע הגיע לכאן כל ציוד הדיסקו שלי, איזה שני טון, כולל המון תקליטים וסינגלים. בהתחלה שידר לצדי כל פעם קריין אחר עד שקיבלתי את שוש עטרי כמגישה הקבועה של התוכנית ‘חדש, חדיש ומחודש’. לשוש, שהייתה אישה מדהימה עם יכולת להתאים את עצמה ליקיות שלי, היו ידע עצום לגבי המצעדים בחו”ל ואנגלית מעולה”.

כמומחה הגדול למוזיקה לועזית, איך קיבלת ב־97’ את המעבר של רשת ג’ לשידור שירים עבריים בלבד?
“היו שעזבו את התחנה בגלל זה, אבל אני נשארתי. חשבתי שהגיע הזמן שבמדינת ישראל תהיה תחנת רדיו שתשדר מוזיקה בשפה של העם. לדעתי, זאת בושה כשאין תחנה כזאת”.

“מה פתאום, טוני?”
בשנת 2016 הוא פרש מהרדיו: “כשהציעו לנו תנאי פרישה טובים, העדפתי לא להמשיך בתאגיד, גם לא הצטרפתי לתחנות הרדיו האזוריות, שניכר שאין בהן יד מכוונת. מה שכן, הגשתי מאז כמה ספיישלים של ‘חדש, חדיש, ומחודש’ בפורמט של פעם, עם אופיר אקוניס, שהוא ידיד שלי”.

“אני מכיר את טוני מאז 85’, כשעליתי לכיתה ו’, והוא הזמין אותי לבוא לתוכנית שלו, ‘שלושה בגיגית’, לראות איך עושים רדיו”, מעיד ח”כ אקוניס. “מאז אנחנו בקשר, כולל הספיישלים של ‘חדש, חדיש ומחודש’ שלנו ברדיו תל אביב מדי חנוכה ושבועות. בעיניי, הוא מעצב הטעם המוזיקלי של דור שלם בישראל, בתוכנית שכמוה ניתן היה לשמוע רק מעבר לים, עם ג’ינגלים שבהם הוא היה פורץ דרך וידע לכבוש את המאזינים. יש לו תשוקה אמיתית לרדיו, והוא פרפקציוניסט שאין אצלו עיגול פינות”.

מאז הפרישה, פיין ואשתו עדנה “קמים בארבע וחצי בבוקר, לצעוד לאורך החוף ולראות יחד את הזריחה”. השניים הורים לשני בנים, אדם ומרווין, אנשי מחשבים, וסבים לחמישה נכדים ש”אני משוגע עליהם”.

מה רוב המאזינים שלך אינם יודעים עליך?
“שאני מתנדב במשטרת ישראל. בהיותי בדרכים, ראיתי לא מעט תאונות דרכים וחשבתי שצריך לעשות משהו בעניין הזה. יום אחד ראיתי בתל אביב עמדה לגיוס מתנדבים ליחידת התנועה. כשאשתי ראתה שזה סקרן אותי, היא אמרה לי: ‘מה פתאום, טוני, אתה כוכב גדול!’, ואילו אני חשבתי: כוכב־כוכב, אבל אם יש לי אפשרות להציל נפש אחת, עשיתי את שלי”.