מרינה מקסימיליאן השיקה בשנה שעברה פסטיבל מוזיקה משלה "פסיטבל מקסימיליאן" שהתקיים בפורמט און-ליין. ואילו השנה, צפוי האירוע לקרום עור וגידים על הבמה. בשיחה עם איריס קול ב-103fm סיפרה מקסימיליאן על תקופת הקורונה, הפסטיבל והרעיונות היצירתיים שלה.

מה העניינים?
"תמיד שאת ביומן שלי אני מחויכת, אמיתי לגמרי. אני מצוין, היה לי יום קצת לא צפוי בבוקר גיליתי שהבת הקטנה שלנו חיובית לקורונה, אני מרגישה מעולה אז השתבשו לנו התוכניות. היא מרגישה מעולה, פעמיים בשבוע כדי לחזור למסגרות החינוכיות עושים 2 בדיקות אנטיגן, בבדיקה השגרתית של בוקר יום א'".

קורונה באה.
"בדיוק, השתנו כל התוכניות אבל זה מה שאנחנו עושים בשנתיים האחרונות, משנים תוכניות. הכל ברוח טובה, קצת עצבנות תוססת, הכול בסדר".

אבל זה לא אומר שאת בבידוד.
"לא, אני חליתי לא מזמן וגם גיא אנחנו חלק מהסטטיסטיקה. אני כאחת האדם".

לגמרי. את קמה יום אחד ואומרת 'אני מעוניינת להרים פסטיבל פרי דמיוני'?
"מופרע, הא? מה היה הטריגר, הרי לכהל מהלך קיצוני יש טריגר קיצוני והטריגר הייתה הקורונה אחרי בערך שנה וחצי, שהרגשתי שאני לא נותנת הופעות לאנשים שלי, זו הקהילה שלי, אני מחויבת להם לעשות שירים לרומם את מצב הרוח שלהם, להפוך רע לטוב ותקופה גרועה למחשבה או למקפצה ושנה וחצי אני לא מממשת את הייעוד שלי ולא מביאה תרבות לישראל. אנחנו עלינו לארץ כדי להיות חלק ולתת מעצמנו ואז הקמתי בעצם את הפסטיבל הראשון שהתרחש אונליין שהיה מאוד עוצמתי ומרגש ונתתי פרנסה ועשייה לאנשים ששנה וחצי לא קיבלו שקל או היה להם למה לצאת מהבית והגיעה השעה לעשות פסטיבל מקסימילאן פיזי שהמהות שלו, אם סגרתם בייביסטר ויצאתם מהבית אני הולכת לעשות לכם ערב כל כך עשיר וגדוש במוזיקה בתרבות בחוויות שאין מצב שלא תרגישו שהערב באמת קיבל את המקסימום האפשרי".

במה מדובר?
"אני לא חושפת את הליין-אפ".

את אומרת תרבות, אומנות, השראה וכו'.
"יש גלריה, יש מיצגים, יש מופע מרכזי גדוש באורחים, יש אמן מחול, יש אפטר פרטי, כל הדבר הזה בערב וכל הרעיון שאתה מפקיד את עצמך בידיי".

אני מסכימה.
"אני מאושרת לשמוע, הלוואי שתבואי. אני חושבת שזה הגיע מהבנה שאני במעמד כזה, אני לא הילדה בת ה-19 שאני צריכה שיקבלו את המוזרות שלה ויכילו אותה, זכיתי למעמד תרבותי בארץ ואני צריכה להצדיק את המעמד הזה וצריכה לתת תרבות לארץ ובא לי לייצר פה חוויה, סוג של בילוי תרבותי מסוג שעוד לא היה לנו".

לפני כמה שנים יצאת לדרך עצמאית, נפרדת באהבה ממי שניהל אותך, רצית שזה יהיה שלך. זה פחד גדול, גם אם יש לך ביטחון עצמי ואמונה בדרך. זה ללמוד את הדבר הזה מההתחלה, ואני חושבת לעצמי שהרעיונות הפרועים שלך לא היו יכולים להתקיים לו מישהו היה מתחיל לעשות שיקולים של כדאיות וכו'.
"נכון, נכון. זו אחת המחשבות באמת לא בכדי להגיד חלילה משהו רע על מה שהיה אבל חלק מהרצון שלי הדחף ללכת קדימה הייתה התחושה שלפעמים יש לי רעיונות ולא מעניין אותי הקונצנזוס, זו הקריירה שלי והחיים שלי אני הולכת לישון עם המותג הזה בלילה וקמה איתו בבוקר ואם יש לי רעיון והוא בוער בי, בא לי ללכת עליו ואני ארצה לגייס את האנשים הכי טובים שהם הצוות שלי שנעוף על זה בכל הכוח, עם שיקול דעת ותקציבים בטח ובטח פרויקט כזה שעלה לי הון תועפות, זה עולם ענק של הוצאות אבל זו המהות שלנו".