"הצנחן המזמר", "הטרובדור הנודד", "המזמר המדבר" - לא משנה איך כינו את מאיר אריאל, הוא היה בראש ובראשונה אשף של מילים. הפעם הראשונה בה נחשפנו לדמות הסינגר–סונגרייטר של אריאל הייתה במיני־אלבום הראשון שלו, "ירושלים של ברזל", שיצא לאחר מלחמת ששת הימים (1967) בהפקתו של בני אמדורסקי.
באותם הימים של האופוריה שלאחר הניצחון ההרואי, אריאל ביסס את מעמדו כאחד האומנים המחאתיים, האנטי־ממסדיים הראשונים בישראל. את הריאליזם הכואב והעצוב הגיש בצורת שירים מיליטנטיים דוגמת "עסק ביש" ו"בבל"ת", והוציא אותם מהקרביים של מי שלחם באותה מלחמה בחטיבת צנחנים במילואים.
למרות טייטל זמר המחאה הבועט והפרובוקטיבי שסיגל לעצמו לאחר המלחמה, בשנים שקדמו לה היה בפרונט היוצר הרגיש והסנטימנטלי. היה זה בלהקת "המשמרון", חבורת הזמר של קיבוץ משמרות, שבו גדל. יחד עם חברו לקיבוץ שלום חנוך הוא עבד על מספר שירים שאיתם הופיעו במסגרת הלהקה, בהם "אגדת דשא", "לילה" ו"ניסע לים".
על אף שנתפסו כבוסריים עם צאתם לראשונה, הם הפכו במרוצת השנים לנכסי צאן ברזל ועוררו התפעלות. אותם שירים לא יצאו באלבום רשמי, אלא הוקלטו בהופעה חיה שנערכה באולם ויקס ברחובות בשנת 1965 ונשמרו על גבי סלילים.
בהמשך יצא חנוך ללהקת הנח"ל והחל מגבש לעצמו ישות מוזיקלית עצמאית. בזמן הזה אריאל התמקד בעיקר בניסיון להשתלב ביצירת קולנוע. תחום שהיה בראש מעייניו באותה עת, אך בסופו של דבר לא יצא לפועל. במקביל כתב פזמונים, תחום שבו נחל הצלחה גדולה. כך למשל מסוף שנות ה–60 ועד אמצע שנות ה–70 יצר כמה מהלהיטים הגדולים, בהם "ניסע לים" (בביצוע שלישיית התאומים), "לישון, לישון" (אושיק לוי), "נגה" (שובבי ציון), "פתאום בלעדיו" ו"מכופף הבננות" (אריק איינשטיין) ו"הולך בטל" ו"סוף עונת התפוזים" (בביצוע להקת "תמוז").
התפנית המשמעותית בחייו המקצועיים אירעה בסוף הסיקסטיז, כשנסע לשליחות מטעם הקיבוץ לארצות הברית. באותן שנים, ימי מלחמת וייטנאם והמהפכה התרבותית האמריקאית, מצא אריאל השראה בבוב דילן. באותן שנים נטש דילן את הפולק המיושן והחל ליצור פולק–חשמלי שמושפע מקאנטרי ומרוק מודרניים, בסגנון כתיבה יותר אינדיבידואלי, יותר מחאתי ויותר בועט. הוא הפך למודל לסינגר–סונגרייטרים העצמאיים, מה שסייע לאריאל לסגל את ה"אני מאמין" המוזיקלי הנכון עבורו.
בפרק זה של "מילים ולחן" לציון 80 שנה להולדתו של מאיר אריאל, יצא חוקר המוזיקה דודי פטימר אל הסיפורים מאחורי עשייתו ושיריו, דרך סקירה קונספטואלית של כל אלבומיו, בשילוב חומרי ארכיון נדירים מאד שחלקם לא ראו אור באופן רשמי.