שיתוף-פעולה לא שכיח בין מורה לפיתוח-קול לבין תלמיד שלה הביא לעולם את "When This Love", שיר מקסים, שהוא סנונית, המבשרת על הופעתו של אי.פי. בשפה האנגלית, שיתמרן בין סגנונות הקאנטרי והרוק לבין פופ אלקטרוני.

"זהו שיר-אהבה על אדם שמחפש את האושר שלו, אבל איננו יודע אם זה אושר חומרי, או אושר רוחני והוא מאמין שברגע שימצא אהבה, הכל יסתדר", מספרת הזמרת מיטל הוכמן, היא המורה, ששרה את השיר במילותיו של אחד מתלמידיה, אלי בן-משה, שגם חבר אליה ביצירת הלחן. "ברגע שאלי הביא את השיר, נוצר חיבור מידי ועל המקום התיישבתי ליד הפסנתר ומצאתי את ההרמוניות שלו".

את מצאת את ההרמוניות ואילו אנחנו, הקהל, מוצאים כעת אותך, הבת האובדת. לאן נעלמת לנו ב-11 השנים שעברו מאז שהוצאת את 'בנעם', אלבום הבכורה המאוד מוחמא שלך. האם הייתה כאן תסמונת "האלבום השני", שמעכבת זמרים רבים?
"למעשה, מאז לא עזבתי את המוזיקה לרגע. שרתי בהרכבים שונים - כעת, ב"רוק ברי סיסטרס" - להקת בנות, המבצעת משירי שנות ה-50 וה-60 לצד העבודה העיקרית שלי בהוראת פיתוח קול. אני לא בטוחה שנכון לשייך אלי את התסמונת שהזכרת".

את מפתיעה במפיק המוזיקלי שהבאת לשיר החדש, יהונתן סחרוף, בנו של ברי.
"תלמיד שלי השמיע לי שיר שהקליט והתאהבתי דווקא בעיבוד, דרכו הגעתי ליהונתן, מפיק מוזיקלי שבוחר בפינצטה את הזמרים שהוא עובד איתם. שמחתי שהוא הסכים להצטרף להרפתקה של האי.פי. שלנו".

הוכמן, בת למשפחה ירושלמית יוצאת כורדיסטן, שרה ומופיעה מילדותה. היא העבירה את שירותה הצבאי בצוות הווי פיקוד המרכז, בניהולו המוזיקלי של הגיטריסט עמוס הדני. כשהשתחררה, יצאה להופיע בעולם מטעם הסוכנות היהודית והגיעה עד אוסטרליה. כשחזרה, למדה ברימון במגמת ביצוע והמשיכה ללימודי הוראת מוזיקה בסמינר לוינסקי. במקביל למדה שנים פיתוח קול אצל רחל הוכמן - אין קרבה משפחתית ביניהן - וזו העבירה אליה את הלפיד והיא עוסקת בהוראת פיתוח קול בשיטתה.

שנים היא שרה ב'אבן ירושלמית', הרכב של גרסות-כיסוי והיא מוכרת היטב על-ידי משפחת נתניהו. אביה, עזרא סיידוף, מילא זמן רב תפקיד בכיר בלשכת ראש הממשלה נתניהו. מכאן המיומנות שרכשה בהופעות בטקסים ממלכתיים. זו הביאה אותו להיות מעין זמרת הבית במשכן הנשיא, מה שגורם לה כעת לנשוך את השפתיים. "הנשיא קצב היה ניגש אלי ואומר לי 'שרת מאוד יפה', או 'אהבתי את הביצוע" היא מעידה.

חשדת בו במשהו?
"ממש לא. כששמעתי מה שפורסם על קצב, הגבתי כמו כל מדינת ישראל בתדהמה מוחלטת. כמי שהכירה אותו, וראתה במשכן לא אחת את א., כפי שכונתה בתקשורת, הסתובבתי עם פרסום הידיעה על קצב יום שלם עם תחושה של קיא מרוב גועל על שלאיש הזה שרתי כה הרבה".

הוכמן, 42, היא עירונית בדם, ירושלמית ותל-אביבית לשעבר, שהפכה לפני קרוב לתריסר שנים לקיבוצניקית מושבעת מאז שעברה לקיבוץ חצור, ליד גן-יבנה, בעקבות נישואיה לעמית הוכמן, מהנדס במפעל, בן הקיבוץ. חייה מתנהלים בין השלווה שם לבין הוראת פיתוח קול בעיר הגדולה.

היא, שהייתה המורה לפיתוח קול של עלמה זוהר בטרם שזו הוציאה את אלבום הבכורה, קראה לאלבומה הקודם "בנעם", כשם הבן הבכור שלה, נעם, שחגג לפני חצי שנה בר-מצווה.

הוא בעקבותייך?
"לא. נעם מעדיף ספורט. לעומתו, מי ששרה אצלנו ואוהבת להופיע היא בתי, יובל, בת 11. בשבילה הקמתי בקיבוץ להקת בנות".

יש עוד?
"כן, יש לי תאומים בני שש וחצי, גל ומאור, שהמוזיקה סובבת אותם מסביב  לשעון".

איך היה לגבייך המעבר לקיבוץ?
"הכרתי את עמית בתקופה שבה למדתי ברימון. העיר הייתה בשבילו יותר מדי לחוצה ופקוקה. אז הוא שכנע אותי לעבור לקיבוץ שלו. המעבר הזה היה אחד הצעדים המשמעותיים והטובים בחיי".

כמו עלמה זוהר, האם גם אלי בן-משה צפוי לפרוש כנפיים?
"אני ידועה בכך שאני גורמת לתלמידים שלי לפרוש כנפיים ולהגשים את החלומות שלהם, יש לי שיתוף פעולה מפרה איתם. אבל עם כל האהבה שלי להוראה, אני מרגישה שזה גם הזמן שלי לפרוש כנפיים ולצאת עם הדברים שלי החוצה".

אלי בן משה (צילום: מיכאל מלינגר)
אלי בן משה (צילום: מיכאל מלינגר)

בן-משה, 38, תל-אביבי ששורשיו בגבעת-עדה וביום-יום משמש כמפיק-טלוויזיה, נוהה בד-בבד אחר המוזיקה. "מגיל 17 אני כותב שירים, שפה ושם הלחנתי ושרתי אותם", הוא מעיד. "זה הביא אותי למיטל, כשבינינו נוצר חיבור מדהים ומאוד אהבתי את הדרך שבה היא מבצעת שירים שלי. כשנהיה לי חלל של זמן עם התחלת הקורונה, ניצלתי את זה כדי לחזור אליה, ובהזדמנות הזאת הבאתי אליה שירים חדשים שכתבתי".

למה באנגלית?
"כי מדליק אותי לכתוב את השירים דווקא בשפה הזאת, שדרכה אפשר להגיע גם לאוזניים לא ישראליות ובה אני מתבטא מאז שהתחלתי לכתוב". 

ובאשר לשיר ששחררתם בימים אלה?
"למען האמת, כתבתי בהשפעת טיול בהודו. הרחק מהעולם המערבי המודרני, רואים את הדברים בצורה קצת אחרת והפרספקטיבה משתנה".

כששואלים אותו אם נקבל בעתיד אלבום ממנו, כמו ממורתו, הוא נרתע. "לא, לא, לא!", הוא סוגר עניין בפסקנות. "אני כותב ושר להנאתי ומעוניין להמשיך לכתוב לאמנים אחרים. העבודה שלי היא כמפיק. בקליפ, המצורף ללינקטון, הייתה לי הזדמנות לביים בפעם הראשונה יחד עם הצלם מתניה טאוסיג".