"בסוכה של מאיר אריאל בירקון 70 תל אביב”, כך נקרא השיר שהוציאו לאחרונה דוד עתיד, האמון על כתיבת המילים, ואהוד (אודי) אריאל, שהלחין ושר, לרגל 80 שנה להולדתו של מאיר אריאל, שאודי הוא בנו הצעיר. “השיר נכתב מתוך התרפקות על מאיר, שהייתי מאוד קרוב אליו”, אומר עתיד. “אודי, הבן, הפך דברים מחורזים שהקראתי בערב לזכר אביו - לשיר, כשאיתו בהפקה המוזיקלית איתי זגגי”.
הוריו נתנו לו את השם “עתיד” מתוך תקווה להגיע לארץ ישראל. לדוד הפך לאחר שנימול בגיל 11, ועתיד נהיה לשם משפחתו. את אביו ראה בפעם האחרונה בגיל 7, כשזה גויס לצבא האדום ונפל במלחמת העולם השנייה. לאחר גלגולים במלחמה ובעקבותיה, עתיד ושני אחיו הגיעו ב־47’ עם אמם האלמנה לקיבוץ משמרות, בעקבות מפגש באירופה עם שליחה משם. באסיפת החברים לא רצו לקבל אותם, אך גודה, אמו של מאיר אריאל, איימה בשביתת רעב והטתה את הכף לטובתם. לימים נשא עתיד לאישה את בתה, איה, בהיותם כבני 20.
פעמיים נפצע עתיד בשירותו הצבאי: פעם אחת בשירותו הצבאי בצנחנים, כשמפקדו הישיר היה מאיר הר־ציון. “הר־ציון היה בשבילנו אגדה”, הוא נזכר. “יצאנו לפני מבצע סיני בפיקודו לחטוף חייל ירדני כדי לשחרר את ג’יבלי הקטן, שהיה בשבי אצלם. נפצעתי בלסת מרימון שזרקתי אל האויב והתביישתי לספר. שנה התגלגלתי בין בתי חולים עם ניתוחים פלסטיים”.
מניות בדשא
“הייתי נער” הפך בשעתו ללהיט ענק, אך עתיד לא הכה בברזל בעודו חם. הוא יצא לשליחות בארצות הברית מטעם תנועת “יהודה הצעיר”, וכשחזר ארצה, שב לקיבוץ מעגן מיכאל. “הלב שלי היה ונשאר במשמרות, אך אשתי, בת הקיבוץ - כאמור, אחותו של מאיר אריאל - לא רצתה להישאר, מה שיצר קרע לא קטן. אם תשאל אותי היכן הבית האמיתי שלי, אומר לך בכנות שהוא במשמרות, עם האווירה המיוחדת שהייתה בקיבוץ הזה שבו היו לא מעט כישרונות אמנותיים”.
כידוע, בקיץ 99’, בגיל 57, הלך אריאל לעולמו ממחלת קדחת הבהרות. “כשביקרתי אצלו באיכילוב, הוא אמר: ‘אני לא יודע מה קורה, המילים מתבלבלות לי’. אלה היו דבריו האחרונים של איש המילים”, הוא מספר. גם בגילו המתקדם ממשיך עתיד לעבוד בקיבוצי התנועה הקיבוצית כיועץ ארגוני, ובמקביל עובד גם במפעל שבקיבוצו, ובענפי המדגה, גידולי השדה והנוי. חלק מזמנו הוא מעביר בהתנדבות במרכז גמילה באשדוד, המעניק טיפול בהתמכרויות.
התרעות פיקוד העורף