כבר 60 שנה יצחק קלפטר לא עוזב את הגיטרה: היא ליוותה אותו במועדונים אפופי העשן והתמימות של רחוב המסגר בתל אביב בשנות ה־60, כשניגן בפעם הראשונה ביטלס; חימשה אותו בצלילים כשהתגייס ללהקה צבאית; חיבקה אותו בנסיעות הארוכות מהופעה להופעה; טסה איתו לאירוויזיון עם להקת כוורת; המליכה אותו לאחד הגיטריסטים הטובים בארץ; פיעמה בלבו ברומנים הגדולים כמו גם בפרידות הדואבות; שמחה איתו ברגעיו היפים וניחמה אותו במשברים הקשים; שמרה לו אמונים גם כשבריאותו בגדה בו ולא יכול היה לפרוט עליה; והייתה לו עוגן וחברה נאמנה, גם כשחבריו עזבו אותו.
אבל מעל הכל היא הצליל של השירים שלו. השירים שנולדו מלבו, תורגמו על מיתריה למנגינה ובקעו מתוכה היישר לאוזניים שלנו, שמזהות אותה מהאקורד הראשון. "צליל מכוון", ספרו הראשון, ולדבריו גם האחרון, של קלפטר, אשר יוצא בימים אלו בהוצאה עצמית, מאגד 42 משיריו הגדולים והאהובים במארז ספרותי מהודר, הכולל מילים, תווים, תמונות, איורים ומה שביניהם.
"הרעיון התחיל מיוזמה של חברי הטוב יורם סימן-טוב, שדחף אותי להוציא את הספר כדי שתהיה הנצחה ליצירות שלי. לצדו, לימור ביאו עזרה בתהליך. חשוב שיישאר משהו אחרי שאלך מהעולם", אומר קלפטר בהתרגשות. "התחלנו לעבור על השירים שיצרתי לאורך השנים, לברור מתוכם קומץ של השירים הכי מוכרים ולנהל דיון על כל שיר, אם הוא צריך להיכנס. הספר לוקח את הקוראים למסע בעקבות הקריירה שלי, החל מתחילת הדרך ועד היום, עם כל התחנות: הפלטינה, אחרית הימים, כוורת, צליל מכוון, קריירת הסולו ושירים שכתבתי לאחרים".
"אני מספר בו גם בכמה מילים על שיתופי הפעולה עם יהונתן גפן, גלי עטרי, יעל לוי, אריק סיני וכמובן אריק איינשטיין. אם היית שואל אותי בתחילת הדרך אם יבוא יום וייצא ספר על כל השירים שלי - לא העזתי אפילו לחלום על דבר כזה. לכן זה משמח אותי מאוד ואני מקווה שגם הקהל יאהב", הוסיף.
קלפטר (72) אינו דברן גדול. הוא אומנם אוהב לספר את סיפורו המוזיקלי, אך מעדיף לקמץ במילים. "אני יותר איש של מעשים", הוא אומר לי כשאני מציין זאת בפניו. "אני פחות אוהב לדבר על דברים שאני רוצה לעשות אלא מעדיף קודם לעשות אותם".
הרומן של קלפטר עם המוזיקה החל בילדות. אביו, הרמן, היה מוזיקאי, נגן כינור וגיטרה שהופיע בבתי קפה ובחתונות, והופעותיו היו מקור פרנסתו העיקרי. אמו אסתר נהגה לשיר, ואחיו חיים היה גיטריסט. "בגלל שלהורים שלי לא היה כסף, הם שלחו אותי מחיפה לדודה והדוד שלי שגרו בתל אביב", הוא מספר. "לדודה והדוד לא היו ילדים, אז הם התייחסו אליי כמו בן לכל דבר. בגיל 7 קנו לי אקורדיון, ודוד שלי לימד אותי לנגן עליו מוזיקה סלונית".
רגע לפני בר המצווה גילה את הרוק'נרול. "בפעם הראשונה ששמעתי את קליף ריצ'ארד ולהקת הצלליות, את אלביס פרסלי ואת הביטלס - הבנתי שאני רוצה לנגן רוק'נרול", הוא אומר. "אמא שלי קנתה לי את הגיטרה הראשונה לבר מצווה, גיטרה פשוטה שעלתה כ־100 לירות. התחלתי ללמוד לנגן עליה. בהתחלה באופן עצמאי ובהמשך פניתי למורים מקצועיים".
בשנות ה־60 החלו לפעול במועדונים בישראל להקות קאברים לשירי פופ־רוק שכונו "להקות קצב". בהמשך החלו הלהקות לבצע שירים מקוריים שיצרו חבריהן. קלפטר היה חבר במספר להקות קצב, בראשן הצ'רצ'ילים, שכונתה כך בשל הכינוי "צ'רצ'יל" שהודבק לו בבית הספר, ולהקת הסגנונות.
לאחר הסיפתח הצולע, קלפטר החליט להתמקד בנגינת הגיטרה ולהשאיר, בינתיים, את מחברת השירים במגירה. עם השחרור הצטרף להרכב הג'אז־רוק הניסיוני הפלטינה. "המתופף אהרל'ה קמינסקי הזמין אותי להצטרף ללהקה", הוא משחזר. "הוא אמר שהוא מקים להקה שנועדה ללוות את אריק איינשטיין בהופעות. בבית של אהרל'ה פגשתי בפעם הראשונה את אריק. הוא הגיע להכיר את חברי הלהקה, ישבנו על כוס קפה ודיברנו".
בשנת 1971 חבר קלפטר ללוי, אלי מגן, גבי שושן ומירי אלוני, למה שנחשב לאחד הפרויקטים המהפכניים והשאפתניים ברוק הישראלי, שנחל גם כישלון מפואר. "היום אתה מאזין להקלטות של אחרית הימים ואתה חושב שזו קלאסיקה, אבל בזמן אמת לא ידעו איך לאכול אותנו", מספר קלפטר. "עשינו במשך שנה חזרות והקלטנו שירים כמו 'יש לי יום הולדת', 'אין מקום לשניים על עמוד חשמל', 'פתחי לי את הדלת' ו'העץ הוא גבוה'".
בסלון ביתו של קלפטר תלויה תעודה ממוסגרת משנת 2005, שבה נכתב כי הסולו שלו בשיר "העץ הוא גבוה" נבחר לסולו הגיטרה הטוב בכל הזמנים על פי עיתון "העיר". "זה באמת הסולו הכי גדול שלי, ואני מאוד גאה בו", הוא אומר. "היינו צעירים, אמביציוזיים ולא חשבנו על שום דבר מלבד מוזיקה. אבל הפרויקט נכשל כי נתפסנו כלהקה אנטי־ממסדית, בגלל שביצענו חומרים של חנוך לוין. ואחרי 'מלכת אמבטיה' ללוין יצא שם של פרובוקטור. המרדנות הזו בולטת גם במוזיקה, ועובדה שנכשלנו".
בתקופה זו קלפטר התפרנס בעיקר כנגן אולפן בהקלטות שונות, כשאחת מהן זכורה לו במיוחד. "ניגנתי סולו גיטרה ב'שיר סתיו' של אריק לביא, והוצאתי ממנו את הרוקר שבו", הוא אומר בגאווה. "זה היה להיט היסטרי ועשה לי שם של גיטריסט מבוקש".
בפרק זמן של ארבע שנים בלבד זכתה כוורת להצלחה מסחררת: שלושה אלבומים מצליחים (מסחרית ואומנותית), ארבע זכיות רצופות בתואר "להקת השנה" ושלוש פעמים ברציפות בתואר "שיר השנה".
"יהונתן גפן הציע לי להצטרף למופע 'שיחות סלון' על תקן גיטריסט, זמר ומלחין. יצרתי עבור המופע את 'אי ירוק בים' ו'שיר אהבה בדואי'. אחרי זמן קצר הרגשתי לא טוב ונאלצתי להתאשפז בבית החולים, ומי שהחליף אותי היה דויד ברוזה. אני זוכר קטע סוריאליסטי שאני שוכב במיטה בבית חולים והרדיו מנגן לראשונה את 'שיר אהבה בדואי'. זה היה מרגש".
התרעות פיקוד העורף