השחקן והמוזיקאי סער בדישי רגיל לקבל תגובות מאנשים ברחוב שתוהים מה קרה איתו לאורך השנים: “התגובה הראשונה שתמיד משעשעת אותי היא ‘איפה נעלמת?', והכי משמחת זה כשאני נכנס לפיצוצייה והמוכר אומר לי: ‘יו, איך הקול שלך מוכר לי!'".
כעת, בגיל 51, הוא חוזר לבמה בהצגה “מונולוגים מהזינזאנה", שתעלה בראשון הקרוב, 29 במאי, בתיאטרון הבימה, בבימויו של רועי מרדכי. להצגה התגלגל כשלפני כמה חודשים קיבל שיחת טלפון מפתיעה מיפעת שוורץ־סיל, עורכת דין בתחום הפלילי בעלת ותק של 25 שנה, שכתבה תסריט להצגה. “היא כתבה מונולוגים של אנשים שיושבים בכלא על עבירות חמורות מאוד וחשבה עליי", מספר בדישי. “מהשנייה הראשונה שקראתי את התסריט הרגשתי שאני מעוניין ביותר ממונולוג אחד ונכנסנו להרפתקה מדהימה. בהתחלה חטפתי שוק כשקראתי את המונולוגים כי יש בהם טוויסטים ששומטים לך את הלסת".
“המונולוגים מבוססים על מקרים אמיתיים שבהם אני טיפלתי או שאמי, שהייתה עורכת דין בשירות המשטרה, טיפלה, ונחשפתי אליהם כילדה", מספרת עו"ד שוורץ־סיל. “במהלך השנים הכתיבה הייתה מפלט עבורי בהתמודדות עם מקרים כל כך קשים. המונולוגים שלי מנסים להסביר מה הוביל את אותו אדם לבצע את המעשה הנורא שהוא ביצע. יש נשמה טהורה בכל בן אדם, ואני לרגע לא מצדיקה מעשים איומים או מורידה מחומרתם, אבל ברגע שאתה שומע איך הבן אדם הגיע לעשות אותם, אתה מבין מדוע הוא עשה מה שעשה. המסר הוא להסתכל על האחר ולא לשפוט אותו".
“בהתחלה, כשקראתי חלק מהמונולוגים אמרתי ליפעת: ‘איך אני אגיד דברים כאלה על הבמה? זה מחריד. אנשים ישנאו אותי'", אומר בדישי. “אבל יפעת הסבירה לי שאלו בדיוק האנשים, וזה מה שהם חוו".
בדישי נולד ברחובות. חיידק המשחק והמוזיקה דבק בו בגיל 12 כשצפה בטלוויזיה במייקל ג'קסון מבצע את שירו האלמותי Billie Jean. “באותו רגע הרגשתי שזה מה שאני רוצה להיות ולעשות", הוא משחזר. את שירותו הצבאי עשה בלהקת פיקוד צפון. “בהתחלה נבחנתי ללהקת הנח"ל", הוא מספר.
התרעות פיקוד העורף