הסופ"ש שחררו המוזיקאי הפורטוריקני המצליח מטרו דה סבאג' שעבר להתגורר בישראל ונועה קירל דואט משותף בספרדית – "Dale Promo", המציג את קירל לא רק בלוק בלונדיני (ועשתה לכך טיזינג ברשתות באמצע השבוע) אלא כווקאליסטית מצוינת המצליחה לחלוש גם בשפה הספרדית.

השניים רקמו שיר מסיבות אולטימטיבי קליט מאד עם פזמון ממכר שהוא עוד יתד בדרכה הבינלאומית של קירל. שיתוף הפעולה בין השניים ממשיך את התבייתותו של דה סבאג' בישראל, לאחר הלהיט שיצר עם אליעד נחום ("אל תגלי") אשתקד.

אני לא יודע עד כמה האוזן הישראלית תכתיר את השיר החדש כלהיט רדיו, שכן אינו מושר בעברית, אך ברמה הבינלאומית מדובר באחד הדברים הטובים שקירל הוציאה עד כה ומציג את הוורסטיליות שלה.

חשוב לציין לשבח גם את ההפקה המוזיקלית של בעז ואן, מפיק יהודי-הולנדי שעובד עם מיטב האמנים הבינלאומיים ולקח את השילוב הקולי בין השניים כמה רמות מעלה.

אי אפשר לדבר על נועה קירל בלי הקולגה שלה, אנה זק, שהפריצה הגדולה שלה כזמרת הגיעה לאחרונה עם "לך לישון" (לפני שיר זה לא התחברתי למוזיקה שלה או לקולה, אך ניכר כי עשתה עבודה מאומצת לשפר את קולה ואת ההגשה שלה). 

השבוע הוציאה זק את "מי זאת", שיר טראפ פופ נוסחתי ומהונדס הממשיך את הקו המתגבש של זק כאישה עוצמתית, חזקה ומודעת לעצמה שגורמת למחזריה להזיע. זה שיר פופ כיפי עם חריזה מאד צפויה וטינאייג'רית, לא מתוחכמת ולא שנונה אבל מתאימה להלך הרוח של ימינו בצורה טובה, והביצוע של זק מתאים לה ולמגבוליה הקוליות, כך שהיא מצליחה לספק בו את הסחורה.

הגימיק שעורר את ההדים התקשורתיים בשיר היה צירוף מספר הטלפון הפרטי (החליפה אותו מאז) של זק לפזמון (ממש כמו שהזמרים המנוחים ווילסון פיקט ודיוויד קאסידי עשו בשיריהם בשנות השישים והשבעים), גימיק שעבד ותרם לבאזז סביב השיר.

אמנם את "לך לישון" אהבתי הרבה יותר וסביר להניח ש"מי זאת", אחרי ההייפ ביוטיוב, לא יצליח לשחזר את הצלחת קודמו אבל הוא עדיין הולם היטב את זק ואת כישרונה ומצליח לשמור על ווייב הפאן המסורתי – וזה מה שחשוב.

הפאטיש של נטע ברזילי לציפורניה ("I Love My Nails") הדביק גם את נגה ארז שהוציאה השבוע את "Nails", ממתק היפ הופ-רוק-אלקטרו בועט, רווי באסים וצעקני שתופס את האוזן משמיעה ראשונה. 

יחד עם בן זוגה ושותפה המוזיקלי אורי רוסו ממשיכה ארז ליצור בדרכה הייחודית והבינלאומית וממציאה עצמה מחדש, הפעם עם קריצה לבריטני ספירס (OOPS I DID IT AGAIN) והצגתה כמי שיכולה לשרוט כל מי שמתעסק איתה (כולל גבר שלא משחרר) ומעודדת את כל מי שזקוק לשלוף ציפורניים (בצורה מטאפורית) - לא לחשוש לעשות זאת. 

כתמיד, ארז לוקחת את השקפת עולמה החברתית ומתרגמת אותה למוזיקה שנועדה להעביר מסרים אישיים ועידוד למי שזקוק לכך, וכל זאת בקפסולה מוזיקלית חדשנית ונועזת. כך או כך – אי אפשר שלא לזמזם את השיר משמיעה ראשונה.

הראפר עוזאל (אייל קהלני), מנושאי דגלו של הטראפ המזרחי ומי שפרץ לתודעה עם "שבועיים", השיק השבוע EP חדש – "אחרייך", המונה שבעה שירים, חלקם יצאו כבר וחלקם חדשים, שחושפים את מי שעתיד להפוך לאחד התופעות הכי מדוברות בסצנה המקומית.

הוא חד כתער, שנון ווקאליסט מצוין שלוקח את המציאות הישראלית, הרגשות האישיים שלו והחוויות שכולנו חווים ומשלב בין קודש (כמו למשל הפיוט "אפיל תחינתי" ) לבין טראפ וסלסולים מזרחיים, תוך השקעה על פזמונים קליטים, הפקה רצינית ומושקעת (פרי עטו של איתי שמעוני) וסאונד חדשני שלא נשמע כמותו בישראל.

מלבד שיר הנושא אהבתי במיוחד את "מערב פרוע" (שיצא כבר כסינגל), "משחקים זה לילדים" ו"עוד פעם".

עדן דרסו בעיניי היא אחת הראפריות הטובות בישראל בשנים האחרונות, גם בגלל הפרפורמנס נוטף הכריזמה שלה (והייתי בלא מעט מהופעותיה), גם בשל היצירה הנוקבת, המעצימה והמתוחכמת וגם בשל העובדה שהיא יודעת בדיוק איך היא רוצה להישמע, מה היא רוצה להשמיע ופרפקציוניסטית בכל מה שנוגע ליצירה שלה.

"גונג", השיר החדש שהוציאה מאלבומו "משולש קדוש" (העתיד לראות אור ביולי 2022), הוא בדיוק הדוגמא לכך. בשיתוף פעולה עם מיכאל כהן ויונתן הפנר נאמן רקמה שיר התפור למידותיה, עוקצני וחצוף שמבסס מעמדה כאחת היוצרות המסקרנות בביצה המקומית.