"שדמתי", "שדות שבעמק", "שירת הנודד" ועוד פניני-עבר היו בין שירי האלבום "שירים שנולדו לפניי", שיצא ב-1998 לרגל חגיגות היובל למדינה. מי שביצעה בו את השירים בכישרון ומתוך כבוד להם ולמחבריהם למעשה בכלל לא הייתה זמרת. איה עזריאלנט, שנפטרה בסוף השבוע בגיל 73 ממחלה קשה, הייתה מעצבת תכשיטים בינלאומית ואספנית אמנות "כבדה", שבהיותה על קו ניו-יורק-תל-אביב מימשה חלום עם הוצאת האלבום.

לשם כך היא קראה לדגל את אבנר קנר, מהמפיקים המוזיקליים של "ארץ-ישראל הישנה והטובה", סדרת אלבומי המופת של אריק איינשטיין, כדי שיפיק מוזיקלית את אלבומה ויתחלק בעיבודים עם אורי מילס ואוריאל מש. עזריאלנט בחרה לשיר בו שירים מלפני קום המדינה ששמעה בילדותה מאמה, לאה­ כרמלית-רפפורט, שלה הוקדש האלבום.

כבת קיבוץ רמת-יוחנן, היא העמידה במרכזו שלושה משירי מתתיהו שלם, המלחין­-הרועה מקיבוצה - להיטו המשתפך "רועה ורועה" וגם "שמוני נוטרה" וגם "עורי דבורה - קום ברק". בין השירים האחריםם באלבום היו "הכניסיני", "שיר השומר", "עץ הרימון" ו"שיר הספנים". בין מלחיני השירים באלבום היו מרדכי זעירא, יואל ולבה, נחום נרדי וידידיה אדמון. כלומר, קלאסיקה במיטבה.

עזריאלנט, שלמדה פיתוח קול במיוחד לקראת הקלטת האלבום, הגם שהיא שייטה אז בעולמות אחרים מסביב לגלובוס, אמרה לי בראיון בשנת 2000: "לדעתי, רצוי שלבני האדם תהיה יותר מקריירה אחת בחיים ואני כבר הוכחתי זאת. אבל להחליף את התכשיטים בשירה - אני לא בטוחה. אני גם לא הולכת להדפיס כרטיס-ביקור של זמרת. יש לי הרבה כבוד למקצוע הזמרה".

"כשאפרוש מהתכשיטים, אתמסר למוזיקה", הצהירה עזריאלנט בסיום הראיון. את ההצהרה הזאת היא כבר לא תגשים...