המוזיקאי החי החשוב ביותר בעולם, נולד ב־18 ביוני 1942 בליברפול, אנגליה. היום הוא יחגוג יום הולדת 80 ויתחיל את העשור התשיעי בחייו. יש אנשים בגילו שיושבים על ספסל בגינה ומאכילים את היונים, לא פול. בימים אלו הוא נמצא בעיצומו של סיבוב הופעות בארצות הברית בשם "Got Back", ובשבת הבאה (25 ביוני) הוא צפוי לתת את אחת ההופעות המרכזיות בפסטיבל המוזיקה האגדי גלסטונברי באנגליה.
אם להתחיל את סיפורו מההתחלה, הרי שבעשור הראשון לחייו הוא למד לדבר, ללכת, לקרוא ולכתוב. העניינים נעשו יותר מעניינים בעשור השני. אז לכבוד יום הולדתו ה־80, נגיש לכם פרויקט מיוחד: חייו ויצירתו של סר פול מקרטני בשבע מערכות. אנו מתנצלים מראש על כל השירים, האלבומים, האירועים, השיאים, הפרסים והאנשים אשר מפאת חוסר מקום נותרו על רצפת חדר העריכה.
1952־1961 > העשור השני
אחר כך הכיר כאמור את ג'ון לנון. אמו של לנון נהרגה ב־1958, ופול, שבעצמו איבד את אמו לא מזמן, יכול היה להבין ללבו של ג'ון, מה שיצר ביניהם חיבור נצחי. בצעדיו הראשונים בעולם המוזיקה היה פול מוקף בארבעה חברים: ג'ון, ג'ורג', סטיוארט סתקליף ופיט בסט. החמישה עברו כמה שמות עד שהתבייתו על השם ביטלס ב־1960. באוגוסט של אותה שנה, כשפול היה בן 18, הם נסעו לגרמניה לסדרת הופעות בהמבורג.
1962־1971 > העשור השלישי
שיא הסיקסטיז, מבחינת רבים, היה הביטלמניה - ההיסטריה סביב הביטלס שתפסה כמו אש בשדה קוצים, כשבשיאה הביטלס כבשו את אמריקה. זה קרה בזכות הופעה טלוויזיונית בלתי נשכחת בתוכניתו של אד סאליבן ב־1964, שבה צפו 73 מיליון אנשים. כעבור שנה הם נתנו הופעת ענק באצטדיון שיי בניו יורק, מה שסימן את הפעם הראשונה שבה באצטדיון ספורט נערכה הופעה מוזיקלית. הביטלס היו יותר פופולריים מישו, וגם מלכת אנגליה פרגנה כשב־1965 העניקה לארבעה תואר חבר מסדר האימפריה הבריטית.
בפגישה של הלהקה בספטמבר 1969 אמר לנון לחברי הלהקה שהוא רוצה "להתגרש" מהם. בשלב הזה מקרטני היה כבר מסוכסך עם חבריו ללהקה, ושנא את מנהלם החדש, אלן קליין. מקרטני תבע את קליין ואת חבריו ללהקה, הודיע לעולם שהוא פורש מהלהקה באפריל 1970, והואשם בפירוק הביטלס - האשמה חמורה מאין כמותה, שרדפה אותו שנים אחר כך. תוסיפו לזה את המאבקים המשפטיים המכוערים שהגיעו בעקבות פירוק הביטלס ותקבלו תקופה קשה במיוחד.
נקודת המפנה: העשור השלישי בחייו היה רב־ תהפוכות. נקודת המפנה המשמעותית הראשונה אירעה באוקטובר 1962. הביטלס התקבעו על הרכב קבוע של ארבעה (סטיוארט סתקליף עזב, ורינגו סטאר החליף את פיט בסט על התופים) והוציאו את הסינגל “Love Me Do", שהפך ללהיטם הראשון. כעבור שנתיים השיר יצא באמריקה והגיע שם למקום הראשון.
נקודת המפנה השנייה הגיעה ב־1966, כשהביטלס החליטו להפסיק להופיע והתמקדו בעבודה באולפן, מה שפתח להם אין ספור אפשרויות מוזיקליות חדשות. החל מאלבומם השמיני, "תזמורת מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר" מ־1967, מקרטני הפך למנהיג בפועל של הביטלס, שמוביל את מרבית העשייה שלהם.
נקודת המפנה הבאה הגיעה בסוף שנות ה־60, עם פירוק הביטלס, כשמקרטני המציא את עצמו מחדש כיוצר עצמאי. ב־1970 יצא אלבום הסולו הראשון שלו, "מקרטני", שהוא הקליט בסודיות בביתו שבשכונת סנט ג'ונס ווד בצפון לונדון. בזמנו הביקורת קטלה אותו, אך כיום הוא משמש מופת עבור דורות של "מוזיקאי חדר שינה", הנצמדים לשיטות הקלטה בסיסיות ולא מופקות, לא רק מאילוצים כלכליים, אלא כאידיאולוגיה. אחרי פירוק הביטלס והוצאת אלבום הסולו הראשון שלו, חווה מקרטני עוד שתי חוויות ראשוניות: הקמת הלהקה החדשה שלו ווינגס (1971) ביחד עם אשתו לינדה והוצאת האלבום הראשון של ווינגס (סוף 1971).
מבחינה אישית חייו של מקרטני השתנו באופן משמעותי ב־1969, השנה שבה התחתן עם לינדה והפך לאיש משפחה. הוא אימץ את בתה מנישואיה הראשונים, הת'ר, ובאותה שנה גם נולדה בתם המשותפת הראשונה, מרי. ב־1971 נולדה להם עוד בת, שאותה אנחנו מכירים בתור מעצבת האופנה סטלה מקרטני. עוד תוספת למשפחה הייתה רות מקרטני, אחות חורגת חדשה שפול קיבל ב־1964, כשאביו התחתן עם אלמנה שיש לה בת. רות צעירה מפול ב־20 שנה, וכיום היא מנכ"לית של חברה מולטימדיה.
ב־1966 הוציאו הביטלס עוד שיר קלאסי שפול כתב ברובו, "אלינור ריגבי", שסימן את ההתרחקות שלהם מרוק'נרול בסיסי ופופ פשוט והתקרבות למוזיקה יותר ניסיונית ומבוססת אולפן. ב־1968 מקרטני כתב והקליט את אחד הלהיטים המשמעותיים ביותר של הביטלס, “Hey Jude". אף שאורכה מעל 7 דקות, הבלדה שכתב פול כדי לעודד את ג'וליאן, בנו הבכור של לנון בעקבות גירושי הוריו, הפכה לקלאסיקה. צריך גם להזכיר את שיר האהבה הגדול שלו ללינדה, “Maybe I’m Amazed", שיצא באלבום הסולו הראשון שלו. ואת האלבום "Ram" של פול ולינדה מ־1971 שהקדים את זמנו וכיום רואים בו את אלבום האינדי הראשון, חלוץ של פופ משוחרר, חפיפניקי ובלתי מחושב.
על פי העדויות, מקרטני תיקן את דרכיו הנלוזות ברגע שמצא את אהבת חייו, לינדה איסטמן הניו יורקית, שאיתה התחתן במרץ 69'. היא הייתה אהבת חייו, אמם של ארבעה מילדיו (שלושה ביולוגיים שלו ואחת שהיא הביאה מנישואיה הראשונים והוא אימץ), וגם שותפה מוזיקלית. ב־1971 פול ולינדה הוציאו ביחד את האלבום הנהדר “Ram", בתקופה שבה גרו בחווה ציורית ומנותקת בסקוטלנד.
1972־1981, העשור הרביעי
בעשור הזה הוציא מקרטני גם את להיט המצעדים המצליח ביותר של קריירת הפוסט־ביטלס שלו: “Silly Love Songs" של ווינגס, ששלט במצעדים באביב 1976. מקרטני חווה גם שיא אישי ב־1977, כשלינדה ילדה את בנם הצעיר, ג'יימס.
1982־1991, העשור החמישי
האישה בחייו: לינדה, כמובן.
1992־2001, העשור השישי
אבל הוא לעולם לא נח על זרי הדפנה. אחד הפרויקטים הגדולים שלו באותה תקופה היה מופע הצדקה "The Concert for New York City", שהתקיים במדיסון סקוור גארדן באוקטובר 2001. מקרטני, שראה את אירועי ה־11 בספטמבר ממסלול ההמראה בנמל התעופה קנדי בניו יורק, יזם וארגן את המופע הזה, שהשתתפו בו אין ספור שמות ענק, כמו דיוויד בואי, אלטון ג'ון, בון ג'ובי, ג'יי זי, דסטיניז צ'יילד, הבקסטריט בויז ועוד ועוד.
עוד פרויקט שעליו עבד במשך כמה שנים בתחילת הניינטיז היה "האנתולוגיה של הביטלס" - מיזם מולטימדיה מקיף, הכולל ספר, סדרת טלוויזיה דוקומנטרית ושלושה אלבומי אוסף כפולים. אבל השיא האמיתי של התקופה אירע כשפול ולינדה השתתפו בתפקיד עצמם ב"משפחת סימפסון". פול ולינדה פגשו בפרק את ליסה סימפסון בגינה הסודית של בעל המכולת ההודי אפו, ותמכו בהחלטתה להיות צמחונית.
2002־2011 > העשור השביעי
בזמן מאבק הגירושים נקשר שמו רומנטית לשלל ידועניות. ב־2007 דווח על דייטים עם כוכבות הוליוודיות כמו רנה זלווגר ורוזנה ארקט ועם דוגמניות־על בדימוס, כמו כריסטי ברינקלי ואל מקפירסון. בסופו של דבר הלך פול על יורשת ואשת עסקים ברונטית, ולא על סלבריטאית בלונדינית. את ננסי שבל הניו יורקית הכיר באותה שנה סוערת והשניים התחתנו ב־2011.
האישה בחייו: בשנה שעברה חגגו פול וננסי עשר שנות נישואים והיד עוד נטויה.
התרעות פיקוד העורף