שש שנים נדרשו לעידן יניב להשלים את העבודה על אלבום האולפן השישי שלו, “כמה לילות", שיצא לאור בימים אלה, ובו 14 שירים שיצרו עבורו מיטב הכותבים והמעבדים, בהם לירון עמרם, דור דניאל, רותם כהן, מאור תיתון, אופיר כהן ומורן דוד, כשחלק מהשירים זוכים באלבום גם לגרסה נוספת אקוסטית. “אני בתקופה טובה ומתרכז כרגע בלספוג את כל התגובות וההרמות הכיפיות על האלבום החדש, וזה כיף", אומר יניב. “תמיד כיף לקבל חיבוק על ההשקעה הרבה".

חלק משירי האלבום כבר יצאו, בהם “אם תלכי", “השיר שאת אוהבת" ו"אש קטנה". באלבום יש גם שתי גרסאות כיסוי: האחת – ביצוע של יניב ל"אהובה", דואט של אבי פרץ ואוריאל שלומי; והשנייה – ביצוע של יניב ל"כשתבוא" של בעז שרעבי, שאותו כבר ביצע בעבר לציון 30 שנה לנפילתו בשבי של רון ארד.

כל שירי האלבום רומנטיים. אתה רומנטיקן?
“שמע, אהבה מניעה אותך. איך שלא תסתכל על זה, האהבה היא הכוח המניע את כל העולם. אבל יש הרבה אספקטים של אהבה באלבום, משירי געגוע ופרידה ועד שירים כמו ‘אוהב בך את הכל’ שהוא הכי אופטימי, זוגי, מחבק ואוהב. אני שר על מה שמניע אותי וגורם לי להתרגש הכי הרבה, ולשמחתי כן, זה יוצא בעיקר על אהבה ועל כל מה שבא איתה".

אתה בזוגיות כרגע?
“לא".

עידן יניב (צילום: קובי ריכטר)עידן יניב (צילום: קובי ריכטר)

מדוע חיכית שש שנים כדי להוציא את האלבום?
“אחרי שיצא האלבום הקודם, ‘בדרך לעצמי’, הייתי עסוק בסיבוב ההופעות שלו, ובשנת 2017 התחלתי לאסוף חומרים לאלבום החדש והוצאתי משם סינגלים. ידעתי שאני נכנס לאלבום שהולך להיות שונה מהקונספט שהייתי רגיל אליו עד כה: אם בעבר האלבום היה מבוסס על עבודה של מפיק אחד מרכזי, הפעם דאגתי שעל כל סינגל יעבדו יוצרים ומפיקים שונים. הייתי מעורב בכל אספקט ביצירה ובכתיבה. בפרק הזמן הזה התחלתי להבין שלמרות שאני איש של אלבומים, לצערי הקונספט של אלבום פיזי כמעט כבר לא קיים, והכל עבר לדיגיטל. היה ברור לי שאאגד את הסינגלים לכדי אלבום, ואני שמח שזה קרה".

איך אתה מתאים את עצמך לטרנדים העכשוויים?
“עבדתי עם הרבה מעבדים ומוזיקאים באלבום, והיה לי מאוד חשוב בו לשמור, כמו תמיד, על ורסטיליות, מבלדות בסגנון פופ ועד גוון ים־תיכוני. תמיד עניין אותי לגוון ולהביא חיבורים שמעניינים אותי, דברים שהרגשתי שמובילים אותי למקום תמידי של חיפוש. אם מצאת משהו ואתה כל הזמן עובד על אוטומט, זה מכניס אותך קצת ללופ שבו אתה קצת רודף אחרי הזנב של עצמך. מרגע תחילת העבודה על האלבום יצאתי מנקודת הנחה שאני רוצה מצד אחד לקחת שירים משלל כותבים וליצור חיבורים מעניינים ולהביא את הסאונד העכשווי, ומצד שני שהכל גם יישמע אמין בגרון שלי".

לאחרונה יש ביקורת רבה על השירים החדשים שיוצאים, בייחוד בפופ. מהי עמדתך?
 “המוזיקה הישראלית כולה היא קיבוץ גלויות כל כך גדול ורחב. כל המוזיקאים, המפיקים והנגנים שעובדים פה מושפעים מכל כך הרבה דברים כיום, ממה שהולך ביוטיוב, בחו"ל, בטיקטוק, ברשתות החברתיות. בכל ז’אנר מוזיקלי תמיד יהיו את הדברים שטיפה יבלטו החוצה מסיבות כאלה ואחרות, אבל מצד שני אם תסכם את כל הדבר הזה – אתה לא יכול להתווכח עם הצלחה. יש סיבה לכל הצלחה, ולא משנה אם הסיבה היא X או Y. האנשים שיוצרים את השירים האלה אוהבים את זה, והקהל אוהב את זה, ובזה נגמר הסיפור. מפה אפשר להיכנס לפילוסופיות אינסופיות, אבל אם נתחיל - לא נגמור".

חדר מלא השראה
גילוי נאות: ההיכרות של יניב ושלי החלה בנעורינו, כשלמדנו יחד בחטיבת ביניים ובתיכון “אורט סינגאלובסקי" בתל אביב. כבר אז נהג לשיר בכל טקס. “כבר אז, בבית הספר, יכולת לראות שזה בוער בי, אבל לא באמת ידעתי אם אני רוצה להיות זמר", הוא אומר. “בגיל 14 זכיתי בתחרות ארצית של שירי זהר ארגוב ששודרה בטלוויזיה בחסות yes, ואני מאמין שאז הסביבה הקרובה הבינה שאולי יש פה ניצוץ קטן, שמשהו אולי יקרה עוד כמה שנים".

יניב (35), שנולד בתל אביב, מספר כי האהבה למוזיקה בערה בו מגיל צעיר. “בתור ילד קטן הייתי בכוונה עומד באמצע הסלון, מסתיר למשפחה את הטלוויזיה ושר", הוא אומר. “אבל חיידק המוזיקה באמת החל להידבק בי כשאני ובן דוד שלי, שגדול ממני בכמה שנים, היינו מאזינים לקסטות של זהר ארגוב, חיים משה, אייל גולן, ישי לוי ועוד, וזה השפיע עליי. התחלתי לשיר באירועים משפחתיים, אבל עוד לא ידעתי שזה הולך להפוך לייעוד עבורי".

לאחר התיכון, המשיך לכיתות י"ג וי"ד ולמד הנדסת תוכנה. “רציתי להיות איש מחשבים וזה היה מסלול חיי", הוא מספר. “בחופש הגדול לפני שנת הלימודים האחרונה יצא השיר הראשון שכתבתי ללחן יווני, ‘מבקש רק לשמוח’, והוא הציג אותי בעצם לעולם".

עידן יניב (צילום: קובי ריכטר)עידן יניב (צילום: קובי ריכטר)

לקח זמן עד שתפסת ביטחון לכתוב עוד שירים.
“אני אומנם כותב ומלחין, אבל עדיין קשה לי מאוד לעשות זאת לבד, אני רגיל לשבת עם קבוצת חברים, לתפוס גיטרה ואווירה וליצור יחד בחדר מלא השראה. זה מה שאני אוהב במיוחד".

את הפריצה הגדולה חב יניב לסינגל השלישי, “חושב עליה", דואט שלו עם ליאור דטאוקר שכתב והלחין את השיר. “עבדתי באותה תקופה עם המפיק המוזיקלי נדב ביטון וכששמענו את הסקיצה של ‘חושב עליה’, מיד חשבנו להציע לליאור לבצע את השיר כדואט, וכך היה", הוא מספר.

שיערת שזה יהפוך ללהיט כזה ענק?
“זה היה האלבום הראשון שלי, הייתי ילד בן 18 כששמעתי את הסקיצה, וכשאתה עדיין בחור צעיר, אין לך מספיק ניסיון ועוד לא הרחת את ניצוץ הדבר הזה שנקרא הצלחה. השיר יצא והושמע הרבה בתחנות אזוריות ובשטח, אבל הפריצה קרתה רק חצי שנה אחרי זה, עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה. לשמחתי זה לא פוספס מתחת לרדאר, אבל באותה מידה זה היה יכול להיעלם. זה התבשל חצי שנה ואז התפוצץ".

איך באה לידי ביטוי ההצלחה?
“פתאום קמו פורומים של מעריצים, מכתבים ומתנות הביתה, טלפונים ממאות אנשים בכל יום ומלא הופעות. ביליתי יותר שעות בוואן ועל הבמה מאשר בבית. משם הדברים התחילו להתגלגל".

איך לא מאבדים את הראש?
“צריך להגיד הרבה תודה לבורא עולם שהוליד אותי למשפחה מאוד תומכת ומחבקת ששמרה עליי, מנהלים ואנשים שעבדו איתי בזמנו והחזיקו אותי חזק עם רגליים על הקרקע. לא פחות חשוב מזה, זה שהקדוש ברוך הוא הפגיש אותי עם האנשים הנכונים והחברים הנכונים, אנשים שהולכים איתי דרך ארוכה מאוד והיו איתי בכל המצבים".

לאחר צאת אלבומו השני, “חכי לי", שכלל את הלהיטים “את יפה", “בא הביתה" ו"סרט הודי" (עם דנה אינטרנשיונל), זכה יניב ב־2007 בתואר “זמר השנה". מאז הוא הקליט עוד אלבומים והוציא שירים שהושמעו בתחנות הרדיו והטלוויזיה, אך נדמה כי לא הצליח לשחזר את אותה הצלחה. “קודם כל אתה מבין שאלו דברים שקרו לפניך וגם יקרו אחריך, ושאתה לא לבד בתוך הדבר הזה", הוא אומר. “הטלטלה הזו היא בעיקר התמודדות אישית. לא אשקר, היו תקופות שבהן הנפש קיבלה זעזוע כמה וכמה פעמים, אבל אני חושב שזה לא משנה כמה פעמים אתה נופל, מה שחשוב זה כמה פעמים אתה מצליח לקום".

"זה משהו שעד שאתה לא לומד על הבשר שלך - אתה לא מבין. חיבקתי והכלתי גם את חוסר ההצלחה. לא באתי בגישה של לנסות לשחזר את הלהיטים הקודמים, אלא תמיד חשבתי לעשות דברים שאני אוהב בציפייה ובתקווה שהקהל יתחבר לזה, וזה אולי יצליח. עם השנים ועם הגיל והניסיון וכל מה שאתה עובר בדרך - אתה לומד לקבל פרופורציות ולקבל את זה כחלק מהמסלול. אני פה לטווח הארוך, תמיד הייתי טוב בריצות מרתון וזה מה שאני אוהב".

אתה מרגיש פספוס בקריירה?
“יש הרבה פעמים שבדיעבד אתה אומר: ‘יכולתי לעשות ככה או ככה’, אבל אלו לא דברים שאני משקיע בהם הרבה מחשבה, אלא נותן לדברים לקרות ולזרום. אני כל הזמן בלמידה ולומד להשתפר, לשפר את עצמי ואת הדברים שאני עושה ולקוות לטוב. אין בי איזו חרטה לגבי משהו בקריירה".

בסיס האם
בימים אלה מתכונן יניב למופע השקת האלבום החדש, שייערך ב־28 ביוני במועדון “זאפה" בהרצליה, ובו הוא יופיע עם הרכב בן שבעה נגנים בניהולו המוזיקלי של רועי נויפלד. בינתיים, הוא כבר מתכנן את הפרויקט הבא. “אני תמיד חושב קדימה ולא אוהב להיתקע במקום", הוא אומר. “כרגע אני מתמקד במופע ההשקה שיכלול מלבד את שירי האלבום החדש, גם להיטים מאלבומיי הקודמים ועוד הפתעות שאני מקווה שהקהל יאהב. אני מתרגש לקראת זה".

לפני שמונה שנים חזרת לגור בבית ההורים. מדוע?
“הייתי צריך לאפס את חיי, למתן את עצמי ולחזור לבסיס האם. פחדתי לאבד את הראש במובן מסוים. נכון שתמיד אתה מוקף בהורים ובחברים, אבל יש דברים שאתה עובר עם עצמך ואתה טיפה מתבגר, עושה חושבים ורוצה זמן לנשום, ולא להימצא במצב שתמיד אתה רודף אחרי משהו. ברוך השם טוב לי ככה".

ראינו בשנים האחרונות אמנים מוכרים שניסו להמציא את עצמם מחדש בריאליטי שירה. יש מצב שנראה גם אותך שם?
“אני מאמין ב־Never Say Never אבל כרגע לא, אני לא רואה את עצמי במתכונת כזו. אולי בעתיד זה ישתנה".