אמנים ומבקרים רבים טוענים שהפופ הים תיכוני ששולט היום בתחנות הרדיו וביוטיוב, הוא לא המוזיקה המזרחית האסלית, ושהמוזיקה שמתיימרת להיות ים תוכנית מתרחקת ממקורותיה, והיוצרים שהביאו אותה לקדמת הבמה כמו זוהר ארגוב וחיים משה. האם יש מקום להתחדשות, או שהגיע הזמן להחזיר את השפה המליצית והציורית נעלמת מתחת לפני השטח - לשירים הישראלים, לרבות השירים הים תיכוניים?
בהמשך, הוסיף: "אם אני שומע טקסט של עדן חסון, והוא אומר 'אין יותר מועדונים' או 'שמישהו יעצור אותי', אני מרגיש שיש כאן שפה שמאפשרת לי להציץ לעולם הצעיר, ולראות איך הם מדברים".
"אני יודע ששיר כמו 'וואט דה פאק' של עדן בן זקן, נשמע קצת חריג באוזן, אבל היו בעבר דברים כאלה, להזכירך את אתי אנקרי עם 'לך תתרגל איתה'. אני עף על 'לך לישון' של אנה זק, שיר מבריק בעיניי. כשאנשים מזלזלים בפופ העדכני אני מזכיר להם את אתי אנקרי".
"השפה העברית חשופה יותר", טען אוזן. "אנחנו רוצים גם שהשפה תתקדם, המורכבות של השפות היא טכנית. גם אליעזר בן יהודה ידע להשאיל מילים לועזיות, יש אבולוציה והיא באה לידי ביטוי בשירים. צריך להפסיק לפחד מזה. אני לא אוהב את הזלזול הדדי הזה, מבוגרים וארכאיים מול שטחיים וזולים, אני אוהב הערכה אומנותית, לשני הדברים האלה יש מקום. גם הקהל לא בולע הכל, אפשר לסמוך עליו".
התרעות פיקוד העורף