אי אז בשלהי קיץ 72', לפני 50 שנה בדיוק, מצאתי את עצמי מטפס במעלה רחוב פועלי הרכבת בגבעתיים. הזמר הצעיר, בעל מחלפות השיער הארוכות, שקידם את פניי בחיוך מבויש, שניתז ממרומי ה-1.91 מ' שלו, היה צביקה פיק, שהלך הבוקר לעולמו כמעט בגיל 73 ובלכתו הותיר חלל במפת המוזיקה הישראלית.

צביקה, או הנריק, כפי שנקרא עם עלייתו ארצה מפולין, היה אז בן 23 וכבר כוכב בעקבות הופעתו הממגנטת בתפקיד קלוד במחזמר "שיער". "אני מוכרח להשמיע לך בומבה של שיר", אמר בלבביות ובו ברגע התנשאו בדירת מגוריו הצנועה צלילי השיר "שמע ישראל", שהביא לו ימים אחדים לפני כן את המקום השלישי בפסטיבל הזמר החסידי.

"כששואלים אותי מה לזמר מ'שיער' בפסטיבל הזה, אני משיב שמלחין צריך לדעת להלחין בכל מיני סגנונות", כך פתח את הריאיון שערכתי עמו. "תוך חמש דקות יצאה לי מנגינה שהחלטתי לנסות לשלוח אותה לפסטיבל החסידי, הגם שהקהל שלו לא הכיר אותי עד כה מאחר שהוא לא בא להופעות שלי. זאת, לאחר שהרגשתי שיאהב אותו בהיותו שיר-תפילה מא' עד ת'. לא להאמין איך שיר שיש בו רק שש מילים יכול להימשך שש דקות עם העיבוד המיוחד שהתאמתי לו".

"נולדתי בוורוצלב, שם הפסידה נבחרת ישראל 7:2 לנבחרת פולין", גלגל פיק את סיפורו. "כשהייתי בן ארבע-חמש, גילו הוריי שיש לי שמיעה מוזיקלית והחליטו שכדאי לי ללמוד לנגן, אם כי ככל הילדים דווקא רציתי לשחק. את לימודי המוזיקה בקונסרבטוריון בוורוצלב המשכתי בקונסרבטוריון 'אנזגי', ברמת-גן, לאחר שעלינו ב-60'. מי חשב אז על פופ ורוק.

"כשהחבר'ה שמעו שאני יודע לנגן, ביקשו ממני שאנגן באקורדיון במסיבות. לעומת זאת, אף פעם לא התבקשתי לשיר. אמרו שיש לי קול גרוע, ממש מהאף ואפילו למקהלה לא רצו לקבל אותי. כשהוזמנתי כנער לנגן בלהקת 'טלסטאר' - אני לא יודע איך שמעו עלי - הרגשתי כאילו שקראו לי לביטלס. למרות שהייתי חזק בתוך המוזיקה הקלאסית, לא היה לי קושי במעבר לפופ. כי כשאתה שולט במוזיקה, אתה יכול לעשות בה מה שאתה רוצה.

"בגיל 19, לאחר שהייתי גם בלהקת 'השמנים והרזים', הופעתי באנגליה שנה עם שוקי לוי. 'דואו שלום', קראו לנו. כשחזרנו, הקמנו עם גבי שושן את להקת 'השוקולדה' והתקבלנו למחזמר 'שיער'. זאת הייתה הצלחה ענקית ועם התפקיד הראשי של קלוד כל הארץ שמעה עלי. בתור קלוד הופעתי בבגדים. אבל לו היו דורשים ממני להצטרף לעירום, הייתי נוהג כמו כולם.

"עם ההצלחה קיבלתי הצעה להקליט את התקליט הראשון שלי, שבין השירים בו היו 'שני תפוחים', 'אין מדינה לאהבה' ו'סימנים'. האמת? - הייתי מעדיף שיחשיבו אותי כמלחין ששר את השירים שלו. אני רוצה לכתוב לאריק (איינשטיין), אבל זה לא יוצא לנו. כל יום אני כותב לפחות עשרה שירים ומלחין עם הגיטרה והפסנתר בעוד שאת האקורדיון עזבתי. הכלי הזה לא מתאים למה שאני עושה כעת.

"מהמוזיקה הקלאסית התרחקתי, אם כי אני ממשיך לשמוע הרבה באך ועדיין הולך לפעמים לקונצרטים של הפילהרמונית. אבל צריך זמן כדי לענות על המכתבים מהמעריצות. זאת תופעה מטרידה, אם כי אוי ואבוי אם תיפסק. מאז שמייק בראנט התחיל להתפרסם יש גם היסטריה בהופעות. רק שיתנו לשיר ולא יתנפלו. זה כל מה שאני רוצה..."

אחרי הריאיון ההוא, ראיינתי שוב ושוב את צביקה פיק, שככל שהיה כוכב גדול, מעודו לא היה בין המתנשאים. יהא זכרו ברוך.