"בין האצבעות", אלבום הביכורים של הזמר עמרי קרואני, הוא תגובתו המוזיקלית לפוסט-טראומה שחווה בשירותו בצבא. "מהשירות הסדיר שלי בחיל הנדסה קרבית הוקפצתי למבצע 'צוק איתן', שבכל מהלכו הייתי עם הכוח הפורץ ברצועה והיינו שם הראשונים שפגשו את האש", משחזר קרואני בן ה-28. "ככל שניסיתי לברוח עד הודו ועד ניו-יורק מהזכרונות הקשים משם הם רדפו אחריי עם כל הצלקות שהותיר בי השירות הקשוח. גם אם עברו כמה שנים מאז, בהוויה שלי אני עדיין שם, כשאני מתעורר בחרדה באמצע הלילה, שטוף זיעה ופוחד לחזור לישון".
קרואני הינו עם שורשיו התימניים בן מושב אניעם שבדרום הגולן. "כשהייתי בן שנה, הורי סיימו שהות של שלוש שנים בניו-יורק, שבה נולדתי וחזרו איתי לגולן, שם הורי גם כעת", הוא מעיד. "בשבילי זאת הייתה חוויה לגדול בטבע ביישוב מרוחק כזה, כשבשנים ההן נסיעה לתל-אביב הייתה כמו נסיעה לחו"ל".
אחרי פסק הזמן בארץ, שבמהלכו הדריך נוער בסיכון, יצא לניו-יורק לשנה, "כשהוצע לי לעבוד שם ברשת 'חומוס אליהו'". לדבריו, חש ב"תפוח הגדול" בדידות וניכור. "ניו-יורק, איך שחוויתי אותה, היא עיר מאוד קשה לחיות בה", סבור קרואני.
"במאה אחוז", אומר קרואני, אם כי בהפקת אלבומו הוא מתחלק עם חברו, כפיר גולדנברג. "את כפיר הבאתי מ...הבית. הוא מקצרין וגדלנו בגולן, שם למדנו יחד 12 שנה. כשחזרתי מניו-יורק, הוא חזר מהטיול שלו בדרום אמריקה והחלטנו לצאת להופעות ולשתף פעולה. האלבום הוא יצירה משותפת שלנו, אם כי אני הוא מחבר כל החומר, מילים ולחן, כי חשוב לי לשיר את עצמי".
כעת, מגיעה ההפתעה. כשקרואני נשאל אם בנוסף לכל הוא מצליח להתפרנס מהמוזיקה, הוא משיב: "הייתי רוצה, אבל אני עדיין לא מצליח לחיות רק ממוזיקה".
להאזנה לאלבום
התרעות פיקוד העורף