הצעד הראשון שלה היה להתקשר עם המאייר מישל קישקה. “מישל הוא מאייר בחסד עליון, ולשמחתי הוא נתן את הסכמתו ליצור שישה איורים בהתאם לששת השירים שבספר, כשבכל איור יש הומור ואמירה", היא אומרת. “את פגישות העבודה עשינו בבית שלי, כי רציתי שהם ירגישו את ההיכל של יגאל, עם התמונות והאווירה. הייתי בעננים מהמפגשים הללו, וכל איור היה יותר חכם מקודמו. שלחתי כמה ספרים לאנשים שאני מכירה, והפינוק והחיבוק שהם עטפו אותי בהם היו נפלאים ומרגשים. אנשים מדהימים כמו אסי עזר, רותם סלע, אדוה דדון ואופירה אסייג שיתפו בסטורי באינסטגרם את הספר למיליוני עוקביהם. אני שמחה ונרגשת מכך שהספר נכנס עכשיו לרשימת רבי־המכר של סטימצקי בקטגוריית הילדים".
הייתה לנו אהבה
בלי לתכנן, את השיחה אנחנו עורכים ב־4 בספטמבר, התאריך שבו נשבעו אמונים זה לזה מתחת לחופה לפני 50 שנה בדיוק, ב־1972. ההיכרות הראשונה ביניהם הייתה בשנת 1970, ביום ספורט בווינגייט של חברי הלהקות הצבאיות. מיקה, שאז נשאה את שם המשפחה מרידור, שירתה בלהקת פיקוד המרכז יחד עם קולגות כמו שלומית אהרון, שלמה בראבא, ניצה שאול ושם טוב לוי. הוא היה אז הכוכב הגדול של להקת פיקוד צפון, שכבר תחזק קריירה מצליחה בת ארבע שנים ונחשב לאחד הזמרים המפורסמים במדינה. “יגאל ואני היינו נפגשים בכל מיני אירועים של להקות צבאיות, אבל באותו יום ספורט בווינגייט שוחחנו ממש לראשונה", היא משחזרת. “לא קרה כלום מעבר לזה. ואז, בשנת 1971, כמה חודשים אחרי שהשתחררתי מהצבא, נסעתי ללונדון. עבדתי שם כצלמת יחד עם חברה שלי, שכתבה לעיתון ‘לאשה'. היינו עיתונאיות לנושאי בידור בלונדון. יום אחד, כשהיה גשם זלעפות בחוץ, הסתתרתי מתחת לגגון של כלבו כדי לתפוס מחסה, ופתאום הרגשתי שמישהו נוקש לי על הכתף. זה היה יגאל. זהו. מאותו רגע לא יכולנו להיפרד, והחיים לקחו אותנו".
אין אדם שקוף
לאורך שנות ה־80, לצד השירים שכתב לבוגרים, השתתף בשן בפסטיגלים השונים והחל מעמיק את הקשר שלו, כיוצר וכאומן, גם לעולם הילדים, כשבין השירים שיצר בעשור זה לקהל יעד זה היו “הופה היי", “ילד פלא", “ציגלה ביגלה בום", “ביישן אוהב אותך" ו"אני אוהב אותך, יפה שלי". בהמשך הקים עם חבריו, עוזי חיטמן ויונתן מילר, את ההרכב “כמו צועני" שהניב להיטים רבים, בהם “כמו צועני", “ארץ הצבר" ו"אנחנו נשארים בארץ" שזכה בתואר “שיר השנה" ב־1985. שנה אחר כך השלישייה קיבלה הצעה לככב בתוכנית טלוויזיה לילדים שנקראה על שם השיר שיצר בשן לגידי גוב לפסטיבל שירי הילדים 8 - “הופה היי". בשן היה החבר היחיד מהשלישייה שהיה בשני גלגוליה: תחילה עם חיטמן ומילר ובהמשך עם אהרון פררה ואבי דור. במשך 14 שנה שבמהלכן התוכנית שודרה בטלוויזיה וגידלה את ילדי ישראל, לצד הופעות ברחבי הארץ, הפך לאחד מכוכבי הילדים הגדולים במדינה. “יגאל אהב מאוד את מעגל הילדים", מספרת מיקה. “בהופה היי הוא נשאב לזה לגמרי, זה היה פשוט כיף גדול עבורו. הייתה לו סבלנות רבה לאנשים ולילדים, גם לפני ההופעה וגם אחריה. גם אם היו עוצרים אותו ברחוב, הוא תמיד הקדיש זמן לאנשים. יגאל היה עממי והסתכל לכל אדם בגובה העיניים. הוא היה רואה אנשים. לא היה בעיניו אף אדם שקוף".
ההנצחה מאירה את הלב
“הייתי חלק מיגאל והוא היה חלק ממני, אז אם הוא חווה משהו - הייתי לצדו כל הזמן. גם בכאב וגם בשמחות. פשוט כל הזמן", אומרת מיקה ומבקשת להסתפק בדברים הללו. “קשה לי לדבר על זה", היא מוסיפה. “ההנצחה שלו מאירה לי את הלב ועוזרת לי להתמודד עם חסרונו של יגאל", היא אומרת. “בהנצחה הזו אני מרגיש שאני משאירה את יגאל איתנו, כמה שיותר נוכח. אם זה דרך הרדיו, דרך מופעי המחווה הרבים שאני מקיימת לזכרו ועכשיו דרך הספר הקסום הזה".
התרעות פיקוד העורף