וואו, זה מרגיש קצת כמו סוף של דרך ארוכה. מן קורס כזה בצבא שסוגרים בו המון שבתות ברצף, ישנים מעט, אבל במאה מטרים האחרונים רצים באמוק אל נקודת הסיום. משהו כמו שלושה חודשים התנקזו אתמול (ג') לרגע אחד גדול באמת – הגמר המושקע, כנראה יותר מאי פעם, של 'הכוכב הבא'. לעולם לא סמכתי יותר מדי על כישורי הניבוי שלי, אבל בדבר אחד בתוכנית הייתי בטוחה – אליאב יהיה הזוכה הגדול. כמה אני שמחה להודות שצדקתי.
לפני ההכרזה המרגשת והסיכומים, ולמען הסדר הטוב, נחזור רגע לאחור. זוהר, נופיה ידידיה שזכתה במקום השני, מיטב שרמן שהגיעה למקום השלישי וליבי פנקר שנותרה מחוץ לשלישייה עם המקום הרביעי והמכובד לא פחות, צעדו יחדיו אל הערב המרשים הזה ולא בכדי. ראשונה הייתה פנקר בדו קרב מול נופיה, שהחליטה לסגור מעגל עם ימיה ב'בית ספר למוזיקה' וביצעה את השיר של מי שהיה פעם המורה הנאמן שלה בתוכנית, הזמר משה פרץ. עם 'זיקוקים' היא קטפה 68 אחוזים מהקולות, ומולה נופיה עם 'עכשיו אתה חוזר בחזרה' של מירי מסיקה ו־72 אחוזים.
בדו קרב השני בין אליאב למיטב, שרמן הביאה, בביצוע אולי הכי טוב שלה, את 'ניצחת איתי הכל' של עמיר בניון ועמו 75 אחוזים. מולה ניצב זוהר עם 'ים של דמעות', כהומאז' לגמר ההוא של 'כוכב נולד' בניצנים שמאז ועד היום קרוי על שמו של נינט, למרות שהשיר המקורי בכלל של זוהר, ארגוב הפעם. באופן מפתיע לחלוטין, בגלל אדום אחד של חבר צוות השופטים אסף אמדורסקי, אליאב הגיע ל־74 אחוזים ונאלץ להתמודד מול ליבי בקרב על אהדת הקהל.
כשנותרה רק שלישיית הגמר, אליאב חזר לשיר שהפך אותו לכוכב ברגע אחד – 'מיכל'. מיטב הלכה על משהו מסורתי יותר, 'הדרכים הידועות' של שלום חנוך', ונופיה עם 'Calling You' של בוב טלסון. הביצועים הללו ללא ספק הבהירו טוב מאוד איך הגיעו הפיינליסטים המוכשרים האלה לקו הסיום, ואפילו יותר מזה, כל אחד מהשירים נתן לנו הבטחה – אליאב, נופיה ומיטב לא הולכים לוותר על הכישרון שהם קיבלו, ואנחנו לגמרי הולכים לדעת מזה.
לפני שניגש לכמה מילים על המנצח הגדול, למרות שמאוד קשה לבחור רק כמה, ידיעה חשובה לילידי שנות התשעים שהיו שם כשנינט טייב ורן דנקר הפכו לבני זוג, וחשוב אפילו יותר – נותרו שם כשסיפור האהבה הסתיים. הגמר המעולה שראינו הצליח לעשות את הבלתי אפשרי ולהפגיש אותם שוב על במה אחת, ולא רק בשולחן השופטים. התוצאה? כמו שאתם חושבים כפול עשרים. בשילוב מגניב של 'קמתי לרקוד' של נינט ו'מלכת הרחבה' של רן, חזרו השניים לימי 'השיר שלנו' אבל הכי לא, ונתנו לנו מסע אל העבר שנתקשה מאוד לשכוח. קמנו למחוא כפיים באיטיות באמצע הסלון.
חזרה לעיקר. אמנם מדובר בתוכנית ריאליטי מוזיקלית במציאות שבה דקות התהילה מתקצרות מיום ליום, אבל אם נזיז את הציניות לשבריר שנייה לצד – זוהר עשה פה משהו גדול ומרגש. הוא הביא את עצמו על ההתחלה, במנות גדושות ועם סיפור חיים מעניין, ואמר לנו לסמוך עליו. עשינו את זה בגדול.
טוב, אז אליאב. מה אגיד ומה אומר? הרגע ההוא שבו עלה אז על הבמה, שנדמה שהיה כל כך מזמן, הותיר חותם בכל כך הרבה אנשים. המשקפיים והעדשות הצהובות, הקול האפל קמעה שמשתלב בטבעיות עם הרוך והמילים האינטליגנטיות, הצליחו להפוך כמעט כל מי שנקרה בדרכו למעריץ מושבע. ומי שלא – כנראה לא התרכז מספיק. גם אם אליאב לא היה מנצח, אין לי ספק שהדרך כבר הייתה מוכנה עבורו, עם שטיח אדום ומשהו קר לשתות. ואני ממש לא היחידה.
ובנימה אישית – אליאב זוהר, הבן של שמהיום אביך, חבר הכנסת מיקי זוהר, ייקרא אביו של, עכשיו אפשר להגיד את זה באופן רשמי – לא צריך להתגעגע למיכל, תיכף נשמע את כל זה בהופעה שלך, שתהיה סולד אאוט אחרי דקה ועשרים שניות. ולי רק נותר לקוות שאספיק לקנות כרטיס. תודה על שהכרת לנו את עצמך. זה הזמן שלך לצאת לדרך.