אחד השירים העבריים הידועים ביותר בעולם, שזכה ל־126 גרסאות כיסוי (עד כה), בוצע במקור בשנת 55' על ידי הזמרת מרים אביגל ובהמשך על ידי יפה ירקוני.
כשבני אמדורסקי וישראל גוריון (צמד הדודאים) חיפשו שירים לתקליט הראשון הם פנו למלחין יוחנן זראי כדי שיכתוב עבורם שירים. לזראי לא היה פנאי לכך, והוא הפנה את השניים למלחין יוסף הדר, שהביא להם את שני שיריהם הראשונים: "ערב של שושנים", שהוקלט ראשון, ו"תפוח חינני", שהוקלט אחריו.
לאור הצלחת "ערב של שושנים" ברדיו החליטה חברת הד ארצי להפיק לצמד אלבום בכורה. וכך, אף שהדודאים לא ביצעו ראשונים את השיר, גרסתם היא המפורסמת ביותר.
השיר שחשף לעולם את טרובדור המילים והשירה מאיר אריאל. הקריירה המוזיקלית של אריאל החלה בקיבוץ משמרות בלהקת המשמרון יחד עם חברי הקיבוץ, בהם שלום חנוך וחנן יובל.
בזמן מלחמת ששת הימים שירת אריאל, במסגרת שירות המילואים, בחטיבה 55 של הצנחנים, ולחם בגדוד 28 בקרב על ירושלים. אחד הלהיטים שהתנגנו אז נון־סטופ ברדיו היה "ירושלים של זהב" שכתבה נעמי שמר וביצעה שולי נתן. אריאל, שחוש הכתיבה המחאתי בער בו כבר אז, כתב מילים משלו למנגינה וקרא לשיר "ירושלים של ברזל".
סמוך לסיום המלחמה הוא ביצע את השיר בכנס של החטיבה, כשמי שהנחתה את הכנס הייתה רבקה מיכאלי. מיכאלי הקליטה את שירתו של אריאל על טייפ שנשאה עמה ושידרה את הביצוע ברדיו. השיר המחאתי, שתיאר את הקושי והשכול, עורר פרובוקציה שבעקבותיה זכה אריאל לכינוי "הצנחן המזמר" (כינוי שהודבק במקור לזמר משה הלל). בעצת מיכאלי יצר עמו קשר הזמר בני אמדורסקי, שהיה אז מפיק טרי בהד ארצי, והפיק לו תקליטון ראשון שיצא לאור בשנת 1968. מעבדת השיר בגרסת התקליט הייתה הזמרת נחמה הנדל.
שמר, שהייתה קנאית מאוד לשיריה, לא אהבה (בלשון המעטה) את השימוש הציני בשיר, אך אמדורסקי יזם פגישה בין השניים וסידר את העניינים. לימים שמר אף נתנה את ברכתה לביצוע ואפשרה הקלטת גרסאות כיסוי, בין השאר של יהורם גאון ועדנה לב, לגרסה זו. מנגד, דווקא אריאל לא ביצע את השיר מאז שנות ה־60 וניסה להתנער מתדמית "הצנחן המזמר" שדבקה בו.
חנוך חסון, מפיק פסטיבל הזמר, חיפש מבצעים פוטנציאליים, אך כולם נפסלו על ידי המלחין יעקב הולנדר. אלא שאז קיבל חסון המלצה ללכת להופעה של להקת חיל הים ולשמוע חייל צעיר וחצי אלמוני – והשאר היסטוריה. הוא החליט כי ארצי יבצע את השיר, שהפך מאז לאחד המזוהים עמו.
"הולנדר כעס וטען שזה לא הוגן שכל השירים זכו למבצעים ידועים ורק הוא 'נדפק' עם מבצע אנונימי שאיש אינו מכיר", סיפר לי חסון בראיון. אבל בסוף הוא השתכנע, ולאחר שהשגנו אישור מיוחד מדובר צה"ל ומרשות השידור שיאפשרו לארצי, שהיה עדיין בשירות צבאי, להשתתף בפסטיבל, הוא עלה לבמת הפסטיבל במדים, ביצע לראשונה את 'אהבתיה' וקנה את עולמו".
השיר, שנכלל באלבום הבכורה של שרעבי, העפיל למקום הראשון במצעד הלועזי. יפה ירקוני, שראתה את שרעבי מבצע את השיר בהופעה בפריז, החליטה להקליט לו גרסה עברית (מילים: זמירה חן) יחד עם בנותיה והפכה אותו אף היא ללהיט. בהמשך גם שרעבי הקליט אותו בעברית. ישנן לא מעט ספקולציות לגבי זהותה של פמלה. לפי גרסה אחת מדובר בפמלה צ'אנג קונג, בתו של שגריר סין בצרפת בתחילת שנות ה־70, שאותה הכיר שרעבי במהלך הופעתו בפריז ושימשה השראה לשיר.
לאחר שזכה בשנת 1970 במקום הראשון בפסטיבל עיר הנוער החל גדסי לעבוד על שירים ראשונים בחסות עיתונאי הספורט מיכה דר, שהחליט להפיק לו תקליט שדרים. אחד השירים, שכתב והלחין בעצמו עוד בגיל 16, נקרא "הלכת לבד". גדסי נכנס לאולפני טריטון המיתולוגיים והקליט אותו בשנת 1971 על גבי תקליטון פרטי בעיבודו של יגאל חרד.
תחנות הרדיו לא התעניינו בשיר בגרסתו הראשונית, וגדסי החליט לגנוז את השיר וחיפש מפיק מוזיקלי חדש. לבסוף הגיע למוזיקאי והמעבד אלדד שרים. "יום אחד שני תימנים דפקו אצלי בדלת בהפתעה, בלי לצלצל קודם או לקבוע מראש, בלי שום תיאום", סיפר לי שרים בראיון. "הם הגיעו אליי עם תקליט שדרים ואמרו: 'תשמע, הקלטנו את השיר ולא משמיעים אותו ברדיו, לא מבינים למה'.
"שמעתי את התקליט, ואמרתי שהשיר מצוין אבל צריך לכתוב לו מילים חדשות ולשנות קצת את העיבוד. הם אמרו: 'אם אתה יכול לעשות ממנו להיט - נלך על זה'. העברתי את הלחן לסמדר שיר (שיינמן), שכתבה טקסט שובר לב על פרידתה מדודו טופז, שאיתו ניהלה רומן קצר וסודי כשהייתה בת 14 וטופז בן 25.
"עיבדתי את השיר בדרך שלי והוא הפך ללהיט. השיר היה 'נפרדנו כך', ואותו תימני שדפק אצלי בדלת היה גדסי, שאחר כך עיבדתי לו מספר אלבומים ואת מיטב להיטיו", סיפר שרים.
"לא הייתי מרוצה מהתוצאה הראשונה של 'הלכת לבד', אז פניתי לאלדד, שאכן הפנה אותי לסמדר", מאשר גדסי. "לא הכרתי אותה קודם, אלא הוא אמר שהיא יודעת לכתוב יפה. הוא שלח לה את הקלטת וכך נולד 'נפרדנו כך'. מי שליוותה אותי בהקלטה של האלבום הייתה להקת אף אוזן גרון (לימים שלישיית הגברים בהכל עובר חביבי)".
השיר בגרסתו המוכרת יצא לרדיו בסוף שנת 1972 והגיע בשיאו רק למקום ה־20 במצעד הפזמונים, אך הפך לשיר הדגל של גדסי וסימן את הפיכתו לאחד מכוכבי התקופה.
בשנת 1967 יצא סרוסי, אז זמר בלהקת קצב, עם נערה שהכיר בשכונה בעיר מגוריו רחובות והייתה אהבת נעוריו. אחיה של אותה נערה חשב שזמר מועדונים הוא מקצוע מפוקפק והפציר באחותו להיפרד מסרוסי. ערב אחד, כשסרוסי חזר מהופעה, הוא ראה את אהבת נעוריו מחובקת בזרועותיו של אחר.
הוא ניגש לחדרו, ישב עם הגיטרה, והחל לכתוב ולהלחין שני בתים ראשונים של שיר שמילותיו: "איני יכול יותר לסבול, לראות אותם מעבר לרחוב בזמן שלבה אליו כה קרוב".
באותה שנה התגייס סרוסי לחיל התותחנים, אך רצה להגיע ללהקה צבאית. כיוון שמפקדיו סירבו לאפשר לו לגשת לאודישנים, הוא יצא ערב אחד להופעה עם להקתו ב"אזרחות" ולא חזר לבסיס. מפקדיו שלחו אל ביתו משטרה צבאית והוא נשלח לכלא 6 למשך 35 ימים – שם התפנה לכתוב את המשך השיר: "איני יכול יותר לסבול, לראות יותר את חדרי הקטן...".
עם שחרורו מהכלא, בעודו עולה לאוטובוס בדרכו אל ביתו, השלים סרוסי את כתיבת השיר: "אני הולך רחוק רחוק מכאן, לשכוח הכל במשך הזמן...".
את השיר ביצע עוד בסוף שנות ה־60 במועדונים עם להקתו. בשנת 1972, כשהופיע במועדון הקליפסו ברמלה עם להקת הקולות הגבוהים, פגש בחברו בעז שרעבי, שעודד אותו להקליט את שיריו. שרעבי קישר בינו לבין המוזיקאי והמעבד ירון גרשובסקי, לימים המנהל המוזיקלי של מנהטן טרנספר.
בשנת 1977 עמדה מכונסת, ביישנית וחמושה בגיטרה זמרת אלמונית בשם יהודית רביץ, ובקול עוצמתי ומצמרר ביצעה על במת פסטיבל הזמר והפזמון את שירם של לאה גולדברג ועודד לרר "סליחות", בהופעה טלוויזיונית ראשונה שלה – וקנתה את עולמה.
השיר, שהפך להיות הסולו הראשון שלה, עבר דרך חתחתים עד שהגיע למבצעת האדמונית: הוא הולחן על ידי לרר בעת שנתקל בו בספר שיריה של גולדברג, וזה השמיעו לחברו הטוב הגשש שייקה לוי, שהציע לו לשלוח אותו לוועדת פסטיבל הזמר והפזמון. לוי נתן חיזוק והמליץ לחנוך חסון, מפיק הפסטיבל, לשים עליו עין, ולמרות התנגדות קשה של חברי ועדת הפסטיבל – הוא הצליח להשתחל.
הבעיה הבאה הייתה למצוא מבצעת: גם חוה אלברשטיין וגם הכל עובר חביבי סירבו לבצע את השיר. חסון, שנחשף לרביץ, אז משוחררת מלהקה צבאית, הציע לשניים לשמוע אותה, וכשפגשו אותה – ידעו כי היא המתאימה ביותר. רביץ ביצעה את השיר בפסטיבל, ואף שלא התברג במקום גבוה, הוא הפך לקלאסיקה והזניק את הקריירה שלה.
לגבי מושא השיר הדעות חלוקות: חלק מחשיבים אותו כשיר אהבה שגולדברג כתבה על הצייר אריה נבון (שעמו ניהלה רומן), ויש הטוענים כי הוא נכתב על אביה אברהם, שאושפז בבית חולים לחולי נפש בליטא ולא עלה עמה לארץ.
בשנת 86' התארחה צנעני בתוכניתה של רבקה מיכאלי "סיבה למסיבה", ששודרה בערוץ הראשון עם 100% רייטינג וביצעה, בבכורה בלעדית, את "נערי שובה אליי", שהפך אותה לכוכבת גדולה.
צנעני, שעד אותה הופעה מיתולוגית הייתה זמרת חתונות, פגשה לראשונה במיכאלי בבסטה בשוק הפשפשים שאותה ניהלה. מיכאלי התרשמה והזמינה אותה לתוכניתה. עם המבטא והסלנג המזרחי ("אשכרה חאבר", כפי שאמרה למנחה הוותיקה), הקול העוצמתי והכריזמה – כבשה את המסך ואת המיינסטרים והפכה ממרגלית צנעני למרגול.
שיר הבכורה שהמליך את זהבה בן לכוכבת הגדולה של הזמר המזרחי בסוף שנות ה־80 וה־90 הציג, בצורה אוטוביוגרפית, סיפור סינדרלה אמיתי: צעירה בת 20 ממשפחה קשת יום מבאר שבע, שעושה את דרכה למרכז הבמה עם סיפור טרגי ואור אחד גדול: קולה. "כשהשמעתי לזהבה את השיר עם המילים של דני שושן היא קצת היססה להקליט אותו, כי פחדה שיחשבו שהיא מתבכיינת ושהיא חושפת את סיפורה האישי", סיפר לי אמרגנה לשעבר אלי בנאי. "בסוף היא השתכנעה, וזה השיר שהתחיל את הכל עבורה".
השיר, שאת גרסתו המקורית בטורקית הכירה בן עוד מנעוריה, הפך בשנת 92' לשיר הנושא של סרט באותו שם בכיכובה, ובוצע על ידה בטייק אחד בלבד.
"מי שתרם להפיכת השיר ללהיט ענק היה שדר הרדיו יוסי סיאס", אמר בנאי. "עוד לפני שהאלבום 'טיפת מזל' יצא יוסי אהב את השיר והשמיע אותו בכל תוכנית קרוב לשש פעמים. זה יצר דיבור סביב השיר והזמרת, ושאר תחנות הרדיו הצטרפו".
בשנת 1997 הקליט עמיר בניון, אז יוצר וזמר צעיר שהתפרנס בעיקר מעבודות שיפוצים עם אביו, סקיצות ראשונות לשירים שכתב והלחין, באולפן החזרות הוק סטודיו, במימונו העצמי. בניון לא ידע שבעל האולפן, המוזיקאי שמוליק דניאל, שלח את הסקיצות לידידו המוזיקאי מיכה שטרית.
"יום אחד התקשרה אליי בהפתעה המזכירה של מיכה מחברת ההפקות שלו, ואמרה לי שהוא מאוד אהב את מה שהוא שמע ושהוא רוצה לפגוש אותי", סיפר לי בניון בראיון ב־2019. "בהתחלה לא הבנתי על מה היא מדברת, אבל אז היא סיפרה לי על מה ששמוליק עשה, מבלי שאדע. הגעתי לפגישה במשרד של מיכה, ושם למעשה התחיל ה'רומן' שלי איתו. הוא החליט להפיק לי אלבום והתחלנו לעבוד יחד".
שטרית, בדומה לדניאל, שלח סקיצות ראשוניות מהשירים שהוקלטו לאנשי רדיו, בהם שמעון פרנס ודידי הררי. אלה החלו לשדר שוב ושוב את הסקיצה של השיר "כשאת עצובה".
לאחר שהתארחו יחד בלהיטו של רון נשר "דובי גל", סטטיק (לירז רוסו) ובן אל תבורי החליטו להמשיך את גל ההצלחה והקימו את הצמד, שהוציא בנובמבר 2015 את "ברבי". הלהיט סימן את נסיקת הצמד וחולל מהפכה בפופ המקומי, תוך שילוב של משחקי לשון, היפ־הופ, תזמורים עשירים והפקה מוזיקלית מהודקת היטב פרי עטו של ג'ורדי (ירדן פלג), הצלע השלישית והחשובה.
השיר נהיה להיט ענק, נתן דחיפה לצמד להפוך לאחד ההרכבים המשפיעים בישראל (עד שהשותפות התפרקה לאחרונה), דורג במקום התשיעי במצעד הפזמונים השנתי של גלגל"צ ונחשב לאחד הקליפים הישראליים הנצפים ביותר ביוטיוב.
השיר שהציג לעולם לראשונה את נועה קירל, אז בת 14 בלבד, נוצר על ידי הראפר איזי (ארז שרון) ודי.ג'יי PM (משה פרץ, לא הזמר) והיה מעין תמהיל של היפ־הופ עם פופ ומעברים ים תיכוניים. קירל סיפרה פעם בראיון כי השיר נכתב על בסיס חוויה אישית שחוותה כילדה, כשבחוג ריקוד בנות ריכלו ודיברו עליה מאחורי הגב.
העיסוק בנושאים שמעסיקים את בני הנוער כנראה עבד, והשיר זכה להצלחה מסחררת ביוטיוב (ומשם זינק גם לתחנות הרדיו) ועומד כיום על 11.5 מיליון צפיות. קירל המשיכה בקו המוזיקלי הזה והפכה, שבע שנים מאוחר יותר, לזמרת המובילה בישראל.
התרעות פיקוד העורף