עמי שביט נחשב לאחד מכוכבי הפופ הגדולים בישראל בסוף שנות ה-60 וראשית שנות ה-70. מי שנולד בעיראק ועלה בגיל 5 לישראל, החל לשיר ולהופיע עוד בנעוריו. לאחר שחרורו מהצבא החל להקליט את שיריו הראשונים שהפכו ללהיטים במצעדי הפזמונים: "הפרח הלבן" (שיר הדגל שלו), "בית הבובות", "יריחו", "אם אוהב אותך בקיץ", "דם די דם", "יום ועוד יום" ו"האדמה בוערת" היו משירי הפופ המצליחים במדינה.
שביט, שגם פיתח קריירה מצליחה בגרמניה (שם גם הקליט אלבום), יצר שירים גם לאמנים אחרים, בהם משה הלל ("הנער עם הבנג'ו"), ששי קשת ("אהבה עזה"), אילנית ("חלום קטן") ועוד. אחרי מלחמת יום הכיפורים, עם שינויי סצנת המוזיקה ורצונו להתרחק מאור הזרקורים והמרדף אחר להיטים ופופולריות (עולם שלא דיבר אליו), חזר שביט לחיפה (אותה עזב עם נסיקת הקריירה המוזיקלית שלו) ואמנם המשיך להופיע, אך פנה לעיסוקים אחרים.
בשנת 84' ביצע קאמבק כשהקליט את "סמבה למכבי חיפה", שיר האליפות הראשון של מכבי חיפה בכדורגל, אך לא הצליח לשחזר את ההצלחה של העשור הקודם. בשנת 2019 הלך שביט לעולמו לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. דודי פטימר, שתיעד את פועלו ואת סיפורו בריאיון עמו בביתו בשנתו האחרונה, החליט להקדיש לו את הפרק הנוכחי של "מילים ולחן".