שש עשרה שנים ויותר לאחר מותו, יוסי בנאי האיש שהיה לאגדה עוד בחייו חזר אמש לירושלים, העיר בה נולד. הוא שב אליה במלוא כשרונו, שירתו, ההומור הבנאי, אהבתו לקהל, חיתוך הדיבור ושפת הגוף הייחודיים לו, והירושלמיות שלו שאין בלתה. סיפור התחייה הזה קרה אמש במופע המקסים – כי אין מילה אחרת לתארו – "יוסי בנאי ותזמורת המהפכה" שעלה אמש בתיאטרון ירושלים.
כבר בהתחלה, רועי אופנהיים המייסד והמנצח של תזמורת המהפכה, פונה לקהל שגדש את אולם שרובר, כדי להגדיר את אופי המופע ואומר: "וגר אלתרמן עם סורמלו", משפט אחד, בשפה הכי יוסי בנאית שיש. והקהל הירושלמי, השבוי מראש באהבתו לבנאי ולסורמלו כמובן, מריע בתשואות רמות.
כשיוסי בנאי שר מתוך הוידאו שעל המסך, ובליווי החי וההרמוני של התזמורת שעל הבמה, את "ערב עירוני" התל אביבי ("שקיעה ורודה בין הגגות"...) של נתן אלתרמן, ואחר ממשיך בוריאציה מסויימת לשיר ילדותו הירושלמי "אני וסימון ומואיז הקטן", עם קטעים מאגדות ילדים שהקליט בקולו, זה בדיוק זה. תואם לחלוטין את הגדרתו של אופנהיים.
הקהל הירושלמי, שיצא מביתו בליל דצמבר קר, מתעטף עם בנאי בחלומות ילדותו, והוא רוגש, מתגעגע ואוהב את יוסי בנאי ואוהב את המופע. כי למרות ועל אף שמניין שנותיו של יוסי בנאי כירושלמי, מגיע רק עד גיוסו ללהקת הנח"ל - 18-20 שנים מקסימום, מבחינת הקהל - יוסי בנאי, המוכשר בדור הראשונים הבנאי, הוא הכי ירושלמי שיש ולא יעזור בית דין.
זהו המופע השלישי של תזמורת המהפכה במסגרת סדרת המהפכה באופרה הישראלית. קדמו לו "התרנגולים הרמיקס", ו"שלישית הגשש החיוור".
וכבר ברור כי היוצרים רועי אופנהיים, זהר שרון ואמיר לקנר, עם העיבודים המוסיקליים, והעיצובים הפנטסטיים של אורן גבאי, לקטעי הוידאו – מעידים שהם הצליחו לפצח את סוד הקסם של מופעי הנוסטלגיה, ועושים זאת עם תזמורת המהפכה, בדרך הכי מקורית, מענגת, מתגעגעת ובלתי סכרנית. כמעט.
יש לציין שהמופע איננו "ספירת מלאי" ליצירתו של בנאי ולא רק משום שהתוכנית אינה גולשת לבנאי של התיאטרון והקולנוע (למעט קטע מתוך "הכלה וצייד הפרפרים") אלא מתמקדת בחלק מיצירתו הענפה - בשירים, מערכונים ובקטעים שכתב ובחלקם הולחנו למופע זה.
אגב, "ספירת מלאי", בהספד שנשא לנעמי שמר ומובא במופע, מספר בנאי, את תולדות כתיבת השיר, שראשיתו פניה אישית לנעמי שמר, שתכתוב לו שיר, ואיך היא שלחה אותו לכתוב בעצמו את השיר, ובנאי כתב. "מדינה אחת, פעמיים ים/ואגם אחד וקדחת גם"... וחזר אליה כדי שתלחין. ושמר הלחינה.
לצד התזמורת שעל הבמה המורכבת ברובה מכלי קשת, גם קלידים, תופים וגיטרה בס, אורחי המופע אמש בירושלים היו הזמרת עדי כהן הזכורה לטוב מ"כוכב נולד", זמרת בעלת יכולות מוסיקליות וקוליות מפעימות.
אבי גרייניק, שחקן וזמר שנתן ביצוע פנומנלי: דרמטי קומי טרגי ל"זהירות הגורילה" ( שירו של ברסאנס בתרגום דן אלמגור). ויחד איתם על הבמה "המתנה" של המופע: רבקה מיכאלי האהובה ולעד זוגתו הבימתית של יוסי בנאי. היא מצחיקה ומרגשת בקטעי וידאו בלתי נשכחים כמו זה ממערכון הטלפון "הלו זה יוסי בנאי?", שנוספו לו קטעים אקטואליים שכתב במיוחד למופע רוני סיני.
גם המערכון המצחיק עד דמעות, "אשת מהנדס ורבע עוף" מאת חנוך לוין, כשלקאת הסוף, רבקה מיכאלי, מזכה את הקהל בסוג של פוסט מורטום. 30 שנים אחרי, כשהיא אשת מהנדס לשעבר, היא מגלה שהמהנדס מת מחנק, כשעצם של רבע עוף נתקעה בגרונו. המסקנה: עדיף בורקס.
המופע שנמשך כשעה וחצי, נפתח ונסגר עם אהבה. בתחילתו, פונה יוסי בנאי ואומר לקהל: ״אם הייתי צריך לומר לכם במילה אחת את כל מה שאני מתכונן לומר לכם הערב, הייתי בוחר במילה – אהבה"...
ועם אהבה המופע גם נחתם. ״אהבה בת עשרים״ כשבנאי שר את שיר האהבה הנצחי של ז'אק ברל, ולפני סיום מיכאלי חוזרת לבמה ושרה ברגש ליוסי בנאי: ״יפה שלי, אתה יחיד ומכושף שלי/מאור השחר עד לבוא לילי/אוהבת אותך, אוהבת עדיין״.
אני והקהל מוחים דמעה. מרוב אהבה.
המועדים הבאים בהם יעלה המופע:
15.1 היכל אמנויות הבמה בהרצליה, בשעה 18:00 ו-21:00
8.2 תיאטרון ירושלים
18.2 בשעה 18:00 ו-21:00 באופרה הישראלית בתל אביב
21.2 אודיטוריום חיפה