הסופ"ש השיקה נועה קירל שיר בינלאומי חדש – "Gone", שמשלב פופ לועזי עם עיבוד מסולסל, שנכתב והופק על ידי צוות המפיקים האמריקאים "Monsters And Strangerz", מישל פולק וקייסי סמית, האחראים על ההצלחות הבינלאומיות הגדולות.
אני לא חושב שזה שיר הפריצה הבינלאומי המיוחל של קירל כי עדיין לוקח זמן עד שנכנסים אליו ועד שהוא מתחיל לסחוף את המאזין, אבל אין ספק שקירל, בביטחון ובכישרון האופייניים לה, נעה בטבעיות ובנונשלנטיות בנעליים הגדולות שתפורות היטב למידותיה, והעובדה שהיא משלבת קצת שיק מוזיקלי ישראלי בשיר משחקת לטובתה.
זו עוד תחנה בדרכה הבינלאומית ולמרות שציפיתי לשיר הרבה יותר טוב ומלהיב, לא יכול להגיד שלא נהניתי מ-"Gone" שסביר להניח ויתפוס בעיקר בארצנו הקטנטונת. הלוואי ואני טועה.
השבוע נפתח עם "VATOS LOCOS" (ידיים באויר), שיר הקאמבק המדובר של סאבלימינל (קובי שמעוני) והצל (יואב אליאסי), שהוא סיפתח מעולה עבור השניים, שחזרו לדבר ולעבוד יחד אחרי ריב מתוקשר בן שנים רבות וסולחה עוד יותר מתוקשרת (ומבורכת).
החיבור בין השניים מרגיש טבעי כל כך כאילו לא חלפו השנים ביעף, הפזמון קליט ובשיק קרנבלי לטיני ומכשף, הטקסט מהודק והביצוע המחשמל של השניים משרת היטב את השיר, כמו גם קולות הליווי (מורן מזור וחננאל אדרי) בהפקה מוזיקלית שמוציאה מהמכלול את המיטב.
זה שיר קליט מאד, תופס את האוזן משמיעה ראשונה ובעיקר אופטימי ומשמח שלא עוסק לשם שינוי במחאות או פוליטיקה אלא מספק אסקפיזם שכל כך נחוץ לנו בימים טרופים אלו.
"זר אצלה", שירו החדש של מאור אדרי, פופ סטנדרטי ולא מקורי במיוחד שאינו שונה ממיליון שירי פופ בסגנון דומה, תפס את אוזני בימים האחרונים מאז יצא לאור.
משהו בחינניות ובכישרון הקולי של אדרי, המתמזג עם פופ שתפור למידותיו ובמקום הטבעי לו (בניגוד לניסיונות אחרים של אדרי, כמו למשל השיר "טכנו ושכונה", שלא צלח בעיניי) קסום, והפשטות הקיטשית הזו משחקת לטובתו של אדרי הפעם, בשיר רומנטי קליל וכיפי.
חיבור כיפי ומוכר אך תמיד מרגש אירע השבוע בין שלומי שבת למשה פרץ בשירם המשותף החדש "קרובים", פרי יצירתו של טל שגב. השניים, שבעבר שיתפו פעולה כבר ב"למה את הולכת", מוכיחים שחברות טובה מועברת למאזינים בצורה אותנטית ומרגשת.
השיר החדש לא יהפוך ללהיט ענק כי אין לו פזמון או בתים קליטים והוא לא באמת מתרומם יותר מדי לטעמי, אבל הוא נעים לאוזן, איכותי ומציג הרמוניות נהדרות של השניים אז מה רע בליהנות משיר טוב? לשם כך הוא נוצר, לא?
מאז ומתמד עמיר בניון יוצר בקצב שלו, בסגנון שלו, בזמן שלו, בייחודיות שלו וביצירתיות שלו וכך גם בשירו החדש "בין הפטיש לסדן", שיר "עמיר בניוני" אופייני, המשלב בין מזרח למערב, בין רוקנ'רול לצלילים מזרחיים, בטקסט כה ייחודי ורב פרשנויות, לחן ממכר וביצוע ענק. רק בניון יכול לקחת שיר על חבר דמיוני מטאפורי ולהפוך אותו ללהיט.
"כל מה שבלב שלי, אני אגיד לך, כל מה שבלב שלי, זה חומר מעורבב, פחם וזהב, שמש וענן, שני וארגמן" שר ומלחין דודו טסה את מילותיו של מיכה שטרית ב"שמש וענן", שיר חדש שלקח לי זמן לעכל אותו, בטח לא משמיעה ראשונה או שנייה.
השיר מתפתח ככל שמתקדמים לאמצעו, ואמנם הוא לא אחת היצירות הגדולות של טסה כמלחין ומבצע, הוא מוציא ממנו צד רגיש, יפה, ונוגע בעיניי. אני אוהב יוצרים שמעיזים ולא חוששים למתוח את הגבולות המוזיקליים שלהם וטסה עושה זאת בשיר הזה.