היו זמנים משוגעים
פנס ראשון, פנס שני
יושבים ושרים ב"כסית"
בלדה לעוזב להקה
כשהדרך מתגלגלת
חברות שיקומית
בדרך לשלוות הנפש
מי שהייתה עוגן עבורו החל מאמצע שנות ה־80 ועד יומו האחרון הייתה האוצרת חנה קופלר, בת זוגו, שאף הוציאה ספר ביוגרפי על אודותיו ומנציחה את מורשתו של מי שבמשך 28 שנים היה אהבת חייה. “המפגש המשמעותי הראשון שלנו היה באמצע שנות ה־80, כשהוא אושפז באברבנאל", מספרת קופלר. “החבורה של יושבי 'כסית', שעמה נמניתי, נסעה לבקר אותו בבית החולים הפסיכיאטרי, ושם פגשתי אותו לראשונה. הוא ישב בשקט על הדשא, לא פצה את פיו, ואחרי תקופה הוא השתחרר, הגיע ל'כסית' ושם נפגשנו שוב. הוא היה די כבוי אז ולאט־לאט התעורר. האדם שהכרתי היה מאוד שקט, מופנם ומתבונן. אחר כך הוא חזר לעצמו. בהמשך ראיתי אותו גם בחוויות בין מאניה לדיפרסיה שהיו די מטלטלות. ראיתי אותו בכל מצב".
התרעות פיקוד העורף