הסערה לא שוככת: הפובליציסט והזמר דרור פויר, סולן להקת נאג' חמאדי שפרש ממנה בעקבות דעותיו של חברו ללהקה הבסיסט אראל סג"ל וזכה בתגובה למונולוג תוקפני מצידו של סג"ל בערוץ 14, התייחס היום (שבת) שוב לפרשה והסביר מה גרם לו לצאת נגד חברו ללהקה לשעבר. 

"פאק יו": חברו של אראל סג"ל ללהקה פרש ממנה בגלל דעותיו - וכך סג"ל הגיב

"אני עומד מאחורי מה שכתבתי, אבל סג"ל בגד בלהקה ופרסם הודעה מפורום אינטימי", כתב פורר בטוויטר עם קישור לכתבה על השתלשלות הפרשה בבלוג המוזיקה של יובל אראל. "הוא יכול לדבר עד מחר על חנה ארנדט, גרשום שולם, סטלין, לנין, חברות ומה לא. מילים גבוהות אבל בסוף, תכלס – יצא סתם מניאק", הוסיף פויר. 

בואו לשדרג את האנגלית שלכם: לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>

לאחר פרישתו של פויר סג"ל נשא מונולוג בערוץ 14 בו ציטט את הודעתו של פויר ואמר: "פויר מתכוון למונולוג שבו טענתי שבאותה מידה שבה החרדים מסומנים כטפילים על החומר, אפשר לטעון שהחילוניות הישראלית העכשווית היא טפילה על הרוח, וכוונתי הייתה לרוח היהודית המקראית שמרחפת מעל מגילת העצמאות". 

כאמור, פורר פרש מהלהקה לאחר שכתב בקבוצת הווטסאפ של הלהקה טקסט ארוך ואישי, אותו סג"ל ציטט באופן פומבי לאחר מכן בערוץ 14. פורר כתב: "אני כותב לכם את זה אחרי כמה לילות של התחבטויות רציניות ובלי שינה נכון לעכשיו יהיה לי קשה מאוד להופיע עם סגל, כל ערב הוא מטנף על כל מה שאני מאמין בו, על כל מה שאני מחשיב לחשוב ועל כל מי שאני מעריך, וגם עלי באופן אישי, ככה אני חווה את זה".

פויר הדגיש: "לא מתאים לי! לא מתאים לי לשיר עם מי שבערב אחד קורא לכם ולי טפילים על הרוח (הרוח הגדולה של גולדקנופף ודרעי כנראה), ובערב הבא מגיע לנגן רוקנרול – אחד הביטויים הטהורים של הרוח החילונית כמו שאני רואה אותה. בשבילי זה קדוש. אני טפיל על הרוח? פאק יו.

"לא רוצה לעמוד על אותה בימה עם מי שממלא בהתלהבות את תפקידו במלחמה שהוכרזה עלי ועל מדינת ישראל. עם מי שאומר ששמאלניות נמשכות לנאצים ועוד שלל זיוני שכל וטנטרומים. לא יודע מה אתכם אני לא מוכן יותר… הגעתי לצומת T בלהקה. אני מוותר עליה בכאב, אבל בלב שלם. הפשיזם אולי יעבור, אבל לא דרכי", סיכם פויר. 

לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים<<<

דרור פויר (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)
דרור פויר (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

סג"ל טען כי הוא עדיין אוהב את פויר, למרות הכול: "אם זה תלוי בי, הנר עדיין דולק, כי אנחנו עם אחד", אבל לפחות לפי תגובתו של פויר, נראה שזה פחות המצב. פויר הסביר באריכות בבלוג של יובל אראל מה עומד מאחורי החלטתו לפרוש מהלהקה והסביר מה המשמעות מבחינתו של "להיות חבר בלהקת רוקנרול".

לדבריו, "חברות בלהקה היא סוג מסוים מאוד של חברות. קשה להגדיר אותה אבל במרכז שלה עומדת, כך אני רואה את זה, אינטימיות גדולה. אולי לא אינטימיות של שיחות נפש אל תוך הלילה, אבל אינטימיות אחרת, של יצירה משותפת, של התנתקות מהאדמה לכמה רגעים, של צחוקים ושל צעקות, ובעיקר – אינטימיות של מתן חופש. חופש להיות אתה בכאן ובעכשיו".

"חמישה אנשים יחד, בחדר חזרות או מול קהל, עומדים קרוב, שמים את העולם בצד, מזיזים את האוויר מפה לשם, נותנים לרגשות ולפחדים לעוף על גלי הקול. אינטימיות של החופש לאבד את זה. להקה זו אינטימיות שאין בשום מקום אחר: שיר מתחיל ושיר נגמר – באמצע הכל ופתאום כלום, אין אותו יותר בעולם. זו תחושה רוחנית, נשגבת, קדושה, ובעיקר – כיפית לאללה!".

"ואת החברות האינטימית והמיוחדת הזאת, סג"ל דרס ברגל גסה כשפרסם התכתבות פנימית בקבוצה של הלהקה. זה הרבה מעבר לתוכן ההודעה, שאני כמובן עומד מאחוריה. זה הדבר העיקרי שהפריע לי בכל הסיפור".

"בפרסום, סג"ל לא בגד רק בי, הוא בגד בארבעתנו – בטליק, באור, בדרור ובי – ובחברות שלנו בלהקה. כל הטור שלו היה ספין עלוב שניסה להסתיר את זה, ללא הצלחה. ולא פחות מכך, הוא בגד ברוקנרול. הוא הפר את הקוד אולי הכי חשוב שיש בחברות (בלהקה, ובכלל. ואחר כך מדבר על חברות. זה רציני, תגיד לי?).

"אני לא יודע אם הוא הביא את זה בחשבון אבל תאמין לי שהוא לא היה אוהב את זה בכלל אם הייתי מוציא כמה מההודעות שלו בקבוצה של הלהקה למרחב הפומבי, אין לו מה לדאוג, אגב, בחיים לא הייתי עושה דבר כזה. למה? כי אני לא מניאק. וסג"ל, בסיפור הזה, יצא מניאק".

"הוא יכול לדבר עד מחר על חנה ארנדט, על גרשום שולם, סטלין, לנין, פריבילגים, חופש הביטוי ומה שאתם לא רוצים. מילים גבוהות, אבל בסוף – יצא סתם מניאק. תאמין לי שכואב לי לכתוב את הדברים האלה, אני יכול לומר על סג"ל המון דברים, יש לי נישה בלב בצורה שלו, אבל בכל 36 השנים שאנחנו מכירים, אף פעם בחיים לא חשבתי שהוא מניאק. הוא אף פעם לא היה. גם עכשיו אני לא חושב ככה, כמו כולנו (רק הרבה יותר) גם הוא בסחרחורת של המערבולת – אבל זו האמת: הפעם הוא יצא מניאק".

"אתה שואל אם רציתי לפרק את הלהקה? בעיקר רציתי לפרוק את מה שיושב לי על הלב ואת מה שקשה לי בפורום שאני מרגיש בו הכי בבית. הלהקה יקרה לי. היא אחד ממרכזי הכיף המרכזיים בחיי. כל חזרה היא חופשה, כל הופעה היא מסע מסביב לעולם. כתבת ששאר החברים הם "עם כל הכבוד הנגנים" – אני לא רואה ואף פעם לא ראיתי את זה ככה: אנחנו להקה. בלי טליק ודרור ואור אני כלום. אז לא, לא רציתי לפרק את הלהקה, אבל בסוף לכל אחד יש קו אדום, גם לי".

"אני מודה שיכול להיות שצד אחד בי ציפה/קיווה שאחד מהגורמים המתונים יותר בלהקה (שזה כולם חוץ ממנו וממני בעצם) יגיד משהו ואיכשהו, לא יודע, היינו מגיעים לפשרה מסויימת, אולי, לא יודע איזו אבל מי יודע. זה לא היה "תחזיקו אותי" – זו היתה זעקה מעומק הלב. אפילו לא דמיינתי, בכלל לא הייתי יכול לדמיין, שהוא יוציא את זה ככה החוצה – ושוב, אני עומד מאחורי כל מילה שכתבתי בהודעה", סיכם פויר.