"ואתה, מה איתך? מתפלל לאל חרש שלא שומע, עוצר את עצמך מלהשתגע, וזמן, כמה זמן עבר? ששמעת מחוגים בלב שלך, שהרגשת את הרוח בשיערך, וחיוך עלה ועלה – סתם בלי סיבה" – שורות אלו הן מתוך פזמונו של שיר חדש, "אושר בכפיות", בביצועם של אביב גפן (שגם כתב, הלחין והפיק מוזיקלית) ומיכה שטרית.
לא צריך להכביר מילים על הדינמיקה והכימיה בין גפן לשטרית שכן שני אגדות הרוק של הניינטיז הללו שיתפו ומשתפים פעולה זה למעלה משלושה עשורים, אך כימיה לא תמיד מספיקה בשביל להפוך שיר לטוב.
"אושר בכפיות" הוא לא מהפזמונים הקליטים של גפן, הוא אמנם מלודי, אבל הוא לא תופס את האוזן משמיעה ראשונה (וגם לא שלישית). עם זאת, כששמים לב לטקסט, מייחסים לו חשיבות ומתמסרים אליו, מבינים שהמנגינה מבטאת בדיוק את המסר החברתי שבשיר, שעוסק גם ביוקר המחיה ("רוצה לגמור את החודש לפני שהחודש יגמור אותו") וגם מתאר את התקופה המטלטלת והקודרת המאפיינת ימים אלו (ולא משנה מאיזה צד פוליטי אתם).
זה אמנם שיר קצבי, אבל הוא עוסק בנושא כבד ומורכב, והשילוב בין שטרית לגפן, זמרים חברתיים מאז ומתמיד, הוא בעיניי מעין הקריאה שלהם להיאחז באושר ובדברים הקטנים והמשמעותיים שבחיים, לחפש את האהבה ולא את האיבה ולהניח לרגע בצד את כל הרגעים המצלקים אותנו כחברה וכאינדיבידואלים. ובנוסף, להתמקד, ולו לכמה רגעים, בטוב.
זה שיר חשוב ומעולה, גם אם אינו קליט ואינו נועד להפוך ללהיט. הוא מעביר מסר, וזה הרבה יותר חשוב ממצעד פזמונים.
ומגפן ושטרית נעבור לשיתוף פעולה נוסף שראה אור השבוע, הזמר-פייטן ליאור אלמליח והרוקר הנצחי ברי סחרוף, וגרסה אתנית ומיוחדת לפיוט המסורתי "אשיר לך ארץ חמדה" מאת ר' יצחק רואש ז"ל המושר במסורת יהודי מרוקו וזוכה לשילוב של רוקנ'רול מערבי עם צלילים מזרחיים שורשיים, בשירה מחוספסת של השניים.
אי אפשר להגיד שהשיר מוציא את השניים מאזור הנוחות, שכן אלמליח חי ונושם את הפיוט הזה וסחרוף, חובב אתגרים אקטסרימי שכמותו, גדל על ברכי הצלילים הללו ושוחה בהם בנונשלנטיות האופיינית לו. ההפקה המוזיקלית המצוינת עושה חסד עם השילוב הקולי של השניים, ובייחוד העובדה שהם משמרים את המורשת המרוקאית והפיוט היהודי דרך מוזיקה – כבר הופכת זאת לעבודת קודש של ממש, בעיניי.
אודיה אזולאי די פיצחה את הנוסחה ללהיט: פנייה לבחיר ליבה, עיסוק בשיברון לב, שילוב של היפ הופ (סוגשל) עם שירה מסולסלת ומעטפת פופ עדכנית ועכשווית. היא לא מחדשת כבר, לא נושאת בשורה חדשה, לא מפתיעה ולא מאתגרת את המאזין אבל זה מצליח, אז למה לשנות?
ההוכחה היא שירה החדש "חוזר על עצמו", שלא שונה כל כך משאר שיריה ועם זאת מצליח לשמור על קו מלודי קליט וייחודי לה, לספק את הסחורה ולהשאיר אותה בסטטוס קוו הטוב בו היא נמצאת במפה המוזיקלית. לומר שזה שיר מבריק או שיר שמרענן ומחדש? ממש לא. להגיד אם זה שיר שמעריציה וחובביה יאהבו? בהחלט. אודיה שרה את חייה לקהלה, וזה בסדר ללכת על בטוח, אבל הייתי רוצה לראותה מאתגרת את עצמה ואותנו, המאזינים, קצת יותר. את הכישרון לכך יש לה, את הביטחון – עדיין לא בטוח.
"נמות משעמוםםם", הסינגל החדש של עדי אולמנסקי הוא אחת ההברקות הטובות שלה בעיניי, גם כי היא עושה בו היפ הופ לפנים עם שנינות והומור מלנכולי (כן, יש דבר כזה), גם כי היא, נציגת דור ה-Y, מציגה בדיוק את הלך הרוח של דור ה-Z אך מעיניים של דור ה-Y, גם כי היא מציגה עוצמה נשית ועוסקת בנושאים שנשים לא כל כך נוהגות לעסוק בו בשירים (פחדים, חששות, רגישות – תכונות שאינן "סקסיות" בשביל שירים, לפי הסטריאוטיפ) וגם כי היא מציגה את הישראליות כמו שהיא: חצופה, מבולבלת, נוקבת וכנה.
נ.ב. אהבתי גם את המחוות שהיא עשתה בשיר לאסי דיין ("גם אם היית בטיפול אתה לא אסי דיין") ולדפנה דקל ("כן כפרה זה רק ספורט, ואת לא דפנה דקל"). אולמנסקי, כמוזיקאית מוכשרת וגם מפיקה מוזיקלית (מהראשונות בישראל), יודעת בדיוק איך לתקשר עם המאזינים, איך למכור להם בכל פעם ורסיה אחרת שלה ואיך לא לחזור על עצמה. היא אחת המוזיקאיות החשובות פה, גם אם היא מהלכת ברגל אחת במיינסטרים ורגל שנייה באינדי, וקולה הוא מהחשובים שיש בשנים האחרונות. בקיצור – האזינו.
מרגי ומרינה מקסימיליאן ביצעו השבוע קאבר לשירו של מרגי "סגול בהיר" (במקור משנת 2021), שזה בעיניי אחד השירים הגרועים והמשעממים (בלשון המועטה) של מרגי.
בעבר, כשמרגי הוציא את השיר, לא הצלחתי להישאר עד סופו מהשיעמום והבכיינות, וכשראיתי שהשניים מבצעים אותו יחד, בוורסיה מחודשת, החלטתי לתת לו שוב צ'אנס, ולמרבה הפלא – שוב נרדמתי משיעמום.
אמנם השניים זמרים מעולים, אבל כששיר לא מספיק טוב, גם המניירות (הטובות) שלהם לא יצליחו להציל אותו ולהפוך אותו למעניין. הייתי מצפה ששיר מלנכולי ירגש, יעציב ויצליח לפרוש על מיתרי הנשמה אבל השניים לא מצליחים, גם בביצוע הטוב שלהם, לעשות זאת. משהו בכימיה ביניהם לא הסתדר לי, ונשמע כי הם התאמצו לייצר עניין בשיר לא מעניין. הייתי יותר סקרן לשמוע אותם משתפים פעולה בשיר חדש ומקורי, שבו יצליחו להכניס את שניהם ולא קאבר לשיר מיותר. בזבוז כישרון.
תמר אופיר היא יוצרת מסקרנת, יודעת בדיוק איך היא רוצה להישמע, איך להעביר את המסרים הפנימיים שלה דרך הטקסטים האיכותיים והאישיים, הגיוון בין שיר לשיר שאינו דומה לקודמו, המסע עם המאזין במחוזות מוזיקליים שונים – והקול המדויק והיפה שחודר עמוק ללב והנשמה.
שירה החדש "כל הרוחות" מזכיר לי קצת אלמנטים של מוזיקה יפנית עם פופ עכשווי, בטקסט די מיוחד, על אישה שאובדת בתוך עצמה ומסתירה היטב, במסכות או במגננות שונות, את החולשה שלה ולא נותנת לרוחות או לאף אדם (בטח שלא כוח הטבע, כמו הרוח) להזיז אותה, לפגוע בה ולטלטל אותה, על אף שבפנים היא מרגישה לבד ולא מוגנת, כזו שמחפשת וזקוקה לעוגן אך מבינה שאין מי ששומר עליה מלבד עצמה. לכן היא מגלה את החוזק שיציל את נפשה.
הביצוע המרגש של אופיר והטקסט המאוד סנטימנטלי ואישי משתלב היטב עם המנגינה, ומוציא ממנה את המיטב. עוד יתד בדרכה המוזיקלית ההולכת ומתפתחת, ומי ייתן ונשמע עוד משיריה (לפחות כמו הרוחות והטלטלות שאופפות אותנו בימים אלו).