סף יום הולדתו ה־85, המוזיקאי אלברט פיאמנטה, מחלוצי וממובילי הג'ז בישראל, ממשיך להופיע. “לא הייתי טוען שגם היום אני בפול אקשן, אבל אני בהחלט פעיל", הוא אומר. “אני מנגן באותה תשוקה כמו בעבר, אם לא יותר, ואני שמח לקחת חלק בפריחת הג'ז בארץ, שהוא ברמה גבוהה מאוד, אנחנו נחשבים למעצמת ג'ז".
נשפן העל פיאמנטה, בן למשפחה ירושלמית מדורי דורות עם שורשים רחוקים בטנג'יר שבמרוקו ובסוריה, גדל בבית על מוזיקה ערבית, על מוזיקה פופולרית מאירופה, על ניגונים מבית הכנסת, שאליו היה הולך עם אביו, וגם על הבלחות של מוזיקה קלאסית. עם זאת, הוא אומר: “אני לא מאמין בשילובים. רצוי שכל מוזיקה תשמור על הצביון שלה".
ילדותו, כבן הזקונים אחרי תשעה אחים ואחיות, הייתה עטופה בצלילי מוזיקה. אביו, בעל משרה ניהולית במשרד הבריאות, ניגן בעוּד ובקנון, ואמו ניגנה על דרבוקה באירועים משפחתיים. הכלי הראשון שלו היה גיטרת יוקלילי. בגיל 12 הוא התחבר לאקורדיון והופיע ביישובי הספר בפרוזדור ירושלים. “עם החלטורות האלה הרווחתי כסף מגיל מאוד צעיר, כולל ליווי של ריקודי עם, וחגגתי את זה במסעדות", הוא מספר.
בתקופה ההיא רכש את הסקסופון הראשון שלו. “כשעברתי ליד חנות למוזיקה וראיתי בחלון הראווה שלה סקסופון, החלטתי שהוא יהיה שלי", הוא מספר. “ראיתי היכן בדירה שלנו החביאה אמי כסף, גנבתי מהמחבוא כל פעם סכום עד שהצטברו לי 130 לירות, המחיר של הכלי, שלא היה מהמשובחים. בהמשך אמר לי אחד הנגנים שהסקסופון איננו כלי רציני מפני שלא מנגנים בו בתזמורת סימפונית. אז הלכתי ללמוד נגינה בקלרנית אצל נגן מתזמורת המשטרה. כשהתגייסתי, התקבלתי כנגן קלרנית לתזמורת צה"ל".
מי שניצח אז על תזמורת צה"ל היה שלום רונלי־ריקליס והסגן שלו, משה עצמון. “אחרינו הוא נהיה מנצח בינלאומי קלאסי, אבל למען האמת בתזמורת צה"ל הוא לא הרשים אותי", אומר פיאמנטה על עצמון. “אף פעם לא חשבתי שהוא יגיע למה שהגיע. זה מראה עד כמה לא מומלץ לשפוט אנשים".
כשהשתחרר מתזמורת צה"ל, חיפש היכן לנגן. “רציתי לנגן בתזמורת סימפונית - וכל העמדות בפילהרמונית היו תפוסות, מה גם שכמזרחי לא היה לי סיכוי להתקבל בין כל היקים והפולנים שם", הוא אומר. “לא חשבתי שמתאים לי ללכת ללימודים גבוהים, פרט לשיעורים שלקחתי אצל מורים פרטיים כמו ד"ר צבי קרן, אז הלכתי לתזמורת המשטרה. לא רציתי להיראות במדי המשטרה ברחוב.
מכנסי החאקי היו בסדר, אבל את הכובע שמתי בתיק ועל החולצה המשטרתית עם כל הסממנים המסגירים לבשתי חולצת קרפ, שלבשו בימים ההם. כך יכולתי להסתובב כאזרח מהשורה. שנה הספיקה לי שם והצטרפתי לתזמורתו של משה (פיסי) אושרוביץ, שהייתה מנגנת בקביעות במלון דן. הוא נחשב נגן הג'ז הטוב בארץ ולנגן אצלו נחשב מבחינתי כעליית מדרגה מאוד גבוהה, וגם בית ספר מצוין".
באותה תקופה החל שיתוף הפעולה רב השנים שלו עם פסנתרן הג'ז דן גוטפריד. “הוא נהיה לי כמו תאום מוזיקלי", מספר פיאמנטה. “לאחר שהוא השתחרר מתזמורת חיל האוויר, יצא לנו לנגן לראשונה במועדון ‘קופקבנה', שהופעל על ידי בעל מכבסה חובב ג'ז, שבעברו היה מלוחמי הלח"י שפוצצו את מלון ‘המלך דוד' בירושלים".
בהמשך הקים פיאמנטה עם אושיית הג'ז סטו הכהן הרכב בהזמנתו של אריס סאן, שפתח מועדון ביפו, מה שהביא את פיאמנטה להיות המעבד בתקליטה של עליזה עזיקרי, זוגתו של סאן. לימים נהיה פיאמנטה אחד מהמעבדים הבולטים בישראל, שטביעת אצבעותיו ניכרת באלבומיהם של מיטב הזמרים בארץ.
היו ימים שבהם אף החשיב את מלאכת העיבוד יותר מאשר את מלאכת ההלחנה. “היום אני לא בטוח שהגישה שלי דאז הייתה נכונה", הוא מבהיר, “אבל בימים ההם, כשראיתי שאני מסוגל להלחין שיר בדקות ולאחר מכן להקדיש שעות לעיבוד שלו, לא חיפשתי לעשות לעצמי חיים קלים. בכל זאת אני חתום כמלחין על אי אלה שירים, ביניהם ‘רק על עצמי' ו'אשתו', שהלחנתי לערב שירי רחל, בהשתתפות חוה אלברשטיין. יכול להיות ששגיתי כשלא בניתי את הקריירה על הלחנה, מה שיכול היה להשפיע על חשבון הבנק שלי".
גם שמו של אריק איינשטיין שזור בסיפור חייו של פיאמנטה. “יום אחד אריק הזדמן למועדון 'בר־ברים' כדי לשמוע אותי ונגנים נוספים לקראת הקמת להקה שתלווה אותו", הוא משחזר. “בגלל שהיה צורך בשילוב שמו של אחד מאיתנו בשם ההרכב, התקבלה הצעתו של המתופף אהר'לה קמינסקי, שניקרא ‘הברנשים של פיאמנטה'. לא בגלל שהייתי חשוב יותר, אלא לרגל היותי גם המעבד של ההרכב.
לאחר שאיינשטיין התרשם מהעיבודים שלי, הוא הציע לי שאבוא אליו ונחבר יחד שירים. כך יכולתי להיות כמו שלום (חנוך), מיקי (גבריאלוב), יוני (רכטר), שמי (שם טוב לוי) וקלפטר בחבורה המוזיקלית של אריק. אבל לי זה לא התאים, לא רק מפני שהוא בא מהרוק ואני מהג'ז, אלא גם מפני שבניגוד לו ולהם, אני לא דוגל בשיתופיות במוזיקה. נסעתי עם אריק להופעות בניו יורק ובאל־איי. כשחזרנו, נפרדו דרכינו".
שאיפתו להשתלב בתעשיית הקולנוע לא התממשה, פרט להלחנת המוזיקה לסרטיו של ג'ורג' עובדיה, “נורית" (שם גם עיבד את שיריו של שייקה פייקוב) ו"שרית", כמו גם ל"אור מן ההפקר", סרט הביכורים של נסים דיין. “משום מה לא הגיעו אליי הצעות נוספות מהקולנוע", הוא אומר. “תמיד חיכיתי שיפנו אליי ולא רצתי אחרי עבודה. כבני דורי הייתי מפונק. בהיותנו מוזיקאים מעטים, תמיד חיפשו אותנו ולא ההפך".
התרעות פיקוד העורף