אבל גדול נפל אתמול על עולם התרבות המקומי לאחר שיהונתן גפן ז"ל, אחד מגדולי המשוררים במדינה, הלך לעולמו בגיל 76. ברדיו 103FM חזרו היום (חמישי) לשיחה שקיים עם רבקה מיכאלי לפני כשנתיים וחצי, כשמגיפת הקורונה עוד תפסה חלק נכבד בחיינו.
יהונתן גפן, מגדולי היוצרים והפזמונאים בישראל, הלך לעולמו בגיל 76
בשגרה ובמלחמות: טוריו הבולטים של יהונתן גפן לאורך השנים
החברים מתקופת "לול" נפרדים מיהונתן גפן: "חתיכה מלבנו מתה איתו"
בשיחה, הוא התייחס לטראומה ממלחמת יום הכיפורים, סיפר על תקופת הקורונה, והסביר למה החרוזים כל כך חיוניים בשירה. תחילה, התייחס לשירו "יכול להיות שזה נגמר", וסיפר: "כתבתי אותו כשחזרתי - בעצם עדיין לא חזרתי ממש - ממלחמת יום כיפור, לתוך הלם קרב שאז לא ידעו מה זה. רוב המדינה הזאת נשארה בהלם קרב, רק לא מודיעים לכולם".
"מה עושה יהודי בקורונה? כותב. מה נשאר לנו? לכתוב. אנחנו כותבים את הדרך שלנו כל הזמן החוצה, החוצה מהמציאות. אם נכתוב, אולי נמצא עולמות שכן שווה לכתוב בשבילם. אני כתבתי בעצמי 'עצוב מחוז חפצנו, אך מה יפה הדרך', בגיל 20 אולי", התייחס למגיפה שהפתיעה אז את העולם.
על חשיבות החריזה בעיניו, הוסיף: "צריכים המון המון טעם טוב כדי שהחריזה לא תיראה מלאכותית. אני חושב שבגלל זה, 450 שירים שלי, לפי יואב קוטנר, מולחנים. לעיתים רחוקות, יש שיר שפתאום באיזושהי דרך הוא נהיה גם תפילה, ותפילה בעיניי זו הצורה העתיקה ביותר של השירה".