זה קרה אי אז ב־1982. דווקא בשנה הטראומטית למדינת ישראל, שבה שקעה עמוק־עמוק בבוץ של מלחמת לבנון הראשונה, צץ כמו משום מקום זמר אלמוני, חמוש בגיטרה, וסחף את המדינה עם “ברווזים ברווזים", שיר רווי הומור שאיתו ניתן היה להתנער קצת מהצרות. היכן נמצא כיום עובד טובי, כפי שקרא לעצמו אז, ומה מעשיו כעת?
את עובד, יוצא כרם התימנים ששמו האמיתי הוא עובדיה טוב, וכשפרץ כונה בקיצור עובד, ניתן למצוא בחולון, שאליה עקר זה מכבר. בגיל 67 הוא חוזר בתשובה ותיק, שמסתופף באוהלה של תורה. באשר לפרק המוזיקה בחייו, ניכר בו שהוא בבחינת תם ולא נשלם. “יש אצלי הרבה שירים שמחכים לפרסום שלהם", הוא אומר.
הוא בנו של יהודה טוב, בן למשפחה יוצאת תימן, מסעדן שהיה מראשי "שמשון תל אביב", הקבוצה של הכרם, וכולם קראו לו עמוס, כפי שכונה במחתרת לח"י. לדברי בנו, כישרונו המוזיקלי עבר אליו מאמו, מזל לבית מזרחי, ששורשיה באיראן. “בצעירותה היא למדה לשיר אצל המלחין נחום נרדי ושומעים אותה בתקליט שירי ילדים שהוא הוציא", מעיר עובד.
“זה מאז שהייתי ילד וכולם אמרו שעובדיה זה שם של זקנים".
כשהשתחרר מהצבא נשא עובד לאישה את אופירה, חברתו מהכרם. הם הורים לשלושה וסבים לשש נכדות. כחייל משוחרר, הצטרף למסעדה של אביו. “הייתה בינינו חלוקת עבודה - הוא על החשבונות ועל הקניות ואני הטבח", הוא מעיד.
“ברווזים בכלל לא היו אצלנו בתפריט. בתור עצלן, הלכתי על דברים יותר קלים להכנה, כמו חומוס ופול, והקדשתי את הזמן שנשאר למוזיקה. למעשה, חיפשתי רעיון לשיר הומוריסטי ומי שהביא אותו ישר מגן הילדים היה הבן שלי, תומר, אז בן 4".
“לא. אם הלחן כמובן שלי, לא כן לגבי המילים. בתקופה ההיא למדתי פיתוח קול אצל יהודית אלכסנדרוני ואצלה פגשתי אחד שנקרא נחום לביא. לאחר שהראה לי כמה שירים שלו, ביקשתי ממנו שיעזור לי לסדר את המילים של השיר שלי על הברווזים ומאז שנינו חתומים עליהן יחד".
“עובד, בחור נהדר, שר לי שירים שלו בסטודיו של יורם לוקוב ומביניהם ‘ברווזים ברווזים’ נשמע לי כבעל הסיכויים הגדולים ביותר להצליח", מעיד בן זאב. “להקלטת השיר גייסתי את קובי רכט, אז שותף שלי, כמעבד ואיתו נגנים מהשורה הראשונה - המתופף ז’אן פול זימבריס, הגיטריסט ארז נץ, מיקי שביב בגיטרת הבס ועל הקלידים - משה לוי, שאף הפיק מוזיקלית. גם הבאתי אותו לטלוויזיה. ככל שהיה מוכשר, הוא לא הצליח מעבר לשיר, אבל הלך עם הלב שלו".
“קיבלתי את מיטב הנגנים", עובד יודע להעריך. “כשהם ישבו איתי, הייתי משתגע לראות אותם משתגעים ממני מניין באו לי הרעיונות לשירים. 400־300 שירים נשארו לי מאז, כולל שירי ילדים, ומה יצא? מהתקליט שהוצאתי ב’הד ארצי’ השמיעו רק את ‘ברווזים ברווזים’ ואת שיר הנושא ‘גגות אדומים’. משום מה לא התייחסו ברצינות לתקליט שלי. אל תשאל כמה שזה היה מתסכל. מה גם שהשקעתי 5,000 דולר בתקליט הזה, שהייתה לו עטיפה כפולה עם ציורים של יורם לוקוב. מה לעשות, תמיד אהבתי ‘דה בסט’. שום דבר לא הלך. אחרי זה הוצאתי ים של כסף גם על תקליט שעליו עבדתי עם גרי אקשטיין ז"ל - וזרקתי הכל. ככה היה כשהלהיט הגדול שלי דחק הצדה את השירים האחרים. ההצלחה שלו עצרה אותי".
מתוסכל מכך, הפסיק את המרוץ המוזיקלי שלו והקדיש את מרצו למסעדה שטיפח. שנים קיווה לפרוץ מחדש עד שב־2007 הוציא את אלבומו השני, “הכל באהבה", בהפקתו המוזיקלית של פיטר רוט בחברת־בת של מוזיקה יהודית של ניצן זעירא, בעלי “נענע דיסק".
“הכל משמיים. ‘יש בחור שגר לידך ואתה חייב להכיר אותו’, אמר לי ניצן. באתי לפיטר, הוא שמע את השירים שלי ואמר, ‘כן כסף, לא כסף, אני עושה איתך את האלבום’. אחלה בחור ואיזה מוזיקאי. אני מבסוט לאללה על שקיבלתי אותו כמפיק מוזיקלי. יצא אלבום בכיוון של אמונה - ולא שמעו ממנו למרות העבודה הטובה של פיטר. זה חבל. בשביל מה יוצרים מוזיקה אם לא כדי שאנשים ישמעו אותה ושהיא תשפיע עליהם? ואני הרי באתי בשביל זה לעולם, לא בשביל פרסומות, שניסו לשלב אותי בהן ולא התאמתי להן".
“זה הרג אותי. נשבע לך שזה שרף לי את הבטן והמריץ אותי להוציא את האלבום השני. יש לי מלא שירים שרק מחכים שיקרה איתם משהו. אני לא מבין איך זמרים לא פונים אליי, כי אין הרבה שירים כאלה".
“חסרים כעת לא רק שירים כאלה, אלא חסר גם הצבע המיוחד שלי שהבאתי למוזיקה ואני עצמי לא יודע מאיפה הביא לי אותו הקדוש ברוך הוא".
התרעות פיקוד העורף