איזו נקודה מתחילים ראיון עם ראפר יהודי אמריקאי, בן למהגרים ישראלים, שהפך לאחד הפנים המוכרים ביותר של ההסברה הישראלית? אולי, צריך לפתוח בכלל ברגע שאחרי, כשאנחנו נפרדים לשלום ודקות אחר כך נשמעת אזעקה. הרי אם היה צריך לספר לאדם מבחוץ את סיפור המקום הזה, הנה הוא עושה זאת עבורנו.
שיחה ארוכה, בשעת צהריים נעימה, מסתיימת בצלילה הצורם של המלחמה. ואכן, כך אירע בשלישי האחרון. רגע לפני מטח כבד נוסף על תל אביב, כשנפגשתי עם רמי אבן־אש, או בשם הבמה שלו קושה דילז, כדי להבין מקרוב את השילוב העדין בין קושה לרמי, בין אמריקה לישראל, בין הדיגיטל למציאות, ושבין המלחמה למוזיקה.
אנחנו מתיישבים בשולחן פינתי בבית הקפה ואחר כך יוצאים לסייר בנווה צדק. כמעט בכל רגע מישהו עוצר אותו, ניגש לשוחח, מספר לו שראה את הסרטונים שלו. כשאני שואלת אותו על סוד הצלחת הסרטונים, הוא משיב שישראלים לא תמיד יודעים איך להעביר את הסיפור כמו שצריך, ובעיקר לא ממש מבינים מה קורה מחוץ לישראל.
“כשאני מגיע לכאן, שואלים אותי למה אני בא, אבל מה שישראלים לא מבינים זה שכאן אתה יכול להיות יהודי איך שאתה רוצה", הוא מסביר. "באמריקה, או שאתה דתי, או שאתה לא דתי, או שאתה טראמפ או שאתה ביידן. אין דרך ביניים, אין ניואנסים בשום מקום, זה או מוח או לב".
אותה חלוקה דיכוטומית יכולה אולי להסביר מדוע ישראלים רבים המומים לנוכח הצגתה של ישראל כבריון כובש ברחבי ארצות הברית ובייחוד באוניברסיטאות, ושל חמאס כלוחמי חופש. יהיו מי שיאמרו כי זאת פשוט האנטישמיות בגרסתה הנוכחית, וקושה דילז נלחם בדיוק בה.
לטובת הקוראים שלא בטוחים באילו סרטונים מדובר, נספר כי כבר מימיה הראשונים של המלחמה יצא הראפר האמריקאי לרחובות ניו יורק לדבר עם אלו המתנגדים לנו. בכל סרטון, הוא מגיע להפגנות ושואל שאלות נוקבות, אך במבט תמים וכן. כך למשל, הראיון הראשון שערך היה עם אישה צרפתייה מבוגרת, שלראשה ברט אדום.
האישה עמדה עם שלט והסבירה מיד כי התייצבה לצד הפלסטינים ועוד הוסיפה שלדעתה “תגובתה של ישראל היא מעבר לטירוף". אלא שכשקושה דילז שאל אותה מה היא הייתה עושה לו הייתה ישראל, היא גמגמה. וכשהוא שאל אם היא אמא, היא השיבה שהיא אמא וסבתא לנכדים, וכנראה גם היא הייתה עושה כל שביכולתה כדי להשיב אליה את ילדיה לו היו נחטפים, “יש משהו בדבריך", אמרה לו. וכך, סרטון קצר, שאורכו פחות מדקה, הסביר את ישראל כפי שנציגיה הרשמיים לא הצליחו.
במקרים אחרים עולה תמונה קשה של בורות ושנאה, כמו בראיון שערך עם סטודנט יהודי באוניברסיטת קולומביה, שסיפר כי אחת מקבוצות הסטודנטים באוניברסיטה הפיצה מייל שטוען שרק יהודים לבנים מורשים לגור בישראל, בעוד שסבתו שלו מתגוררת בישראל והיא מלוב.
במקרה שלישי הוא ראיין סטודנט שטוען כי הוא וקבוצת סטודנטים נוספת תומכים בפלסטינים ובהתנגדותם לכובשים וכשהוא נשאל מה עמדתו כלפי התומכים בחמאס, הוא משיב כי הוא “מבין מהיכן הם באים", שכן, חמאס, כך לדבריו, הוא הארגון היחיד שנאבק בחזרה בברוטליות שחווים הפלסטינים.
“האנטישמיות מגיעה בצורות רבות", מסביר אבן־אש, “אנשים פה לא יודעים איך זה מרגיש שיש כאלה שלא יעבדו איתך רק כי אתה ישראלי, או שהם אפילו לא ילחצו לך את היד, או יתלשו פוסטרים של חטופים. גם מבחינתי, אני רואה מי הפסיק לעקוב אחריי, מי התרחק ממני רק כי אני מפגין את הצד הישראלי שלי בפומבי. ככה עובדת האנטישמיות".
“כתבתי את זה במוצאי שבת של ה־7 באוקטובר. באותו הלילה כבר נכנסתי לאולפן להקליט את השיר", הוא אומר ומתאר כיצד טס לפסטיבל היפהופ בקליפורניה ב־7 באוקטובר, ושם שמע על האירועים. “כששמעתי מה קרה הבנתי שהכל עומד להשתנות. גם המשפחה שלי הייתה בשוק. האחים שלי כתבו שהגיע הזמן לקנות עוד רובים. הם היו בהלם. המשפחה שלי נלחמה בכל המלחמות, ב־48’, במלחמת ששת הימים, במלחמת יום כיפור".
בעוד שהמשפחה פנתה לחימוש, רמי פנה כאמור למילים. בסדנת כתיבה יצירתית שלקח בה חלק עם האמנית המוכרת קימברה, הם שוחחו על כך שהשורה הראשונה בשיר היא החשובה ביותר. לכן, בחר לפתוח את השיר שלו במילים: From Kanye to Hamas it's All The Same, ובתרגום לעברית: “מקניה (ווסט) לחמאס, הכל אותו דבר".
“המלחמה פרצה ממש שנה אחרי מה שקרה עם קניה. לכן מבחינתי ניסיתי לומר שאנטישמיות היא כמו סרטן. היא יכולה להופיע בברך או בצוואר, אבל היא תגיע למוח", הוא אומר, ומתייחס כמובן לסערה סביב האמירות והפוסטים האנטישמיים של הזמר קניה ווסט.
השיר ממשיך במילים: Namaste/ Synagogue to a Mosque/ Prayer heal pain/ I marched for BLM/ I marched for Ukraine/ But this time me and my people in the Negev need rain.
“נמסטה/ מבית כנסת למסגד/ תפילה מרפאת כאב/ צעדתי למען ‘חיי שחורים חשובים’/ צעדתי למען אוקראינה/ אבל הפעם העם שלי ואני זקוקים לגשם בנגב", והוא מסביר: “לא אכפת להם מ־1500 הישראלים שנרצחו ולא אכפת להם מהנשים שנאנסו או מהגברים שהושחתו. אכפת להם רק מהתינוקות המתים בעזה".
הם שלושה אחים ולכולם שמות ישראליים: צחי, אילון ורמי. אילון אף שירת בצבא. אבל עם שם כמו "רמי", לא מעט שואלים אותו מאיפה הוא, “אם מישהו שואל אותי מאיפה אני, אני כבר יודע מאיפה הוא", הוא מסביר.
והוא טעה. שוב ושוב. אומנם הוא המשיך אחרי זה ללימודיו באוניברסיטת ראטגרס בניו ג’רזי, והיה חבר בנבחרת ההיאבקות, אבל הסמים עוד שלטו בחייו: “התחריתי ברמה ממש גבוהה, אבל ברגע שהסמים הגיעו, זה היה ‘ביי ביי’. התמכרות היא מחלה, כמו בדידות, דיכאון, חרדה. אז השתמשתי בסמים כדי לפתור בעיה שאי אפשר לפתור אותה".
התרעות פיקוד העורף