להקת "העבריות" היא תופעה מרעננת בנוף הישראלי: עשר מוזיקאיות שפועלות יחד כבר כמה שנים, ומבצעות רפרטואר רחב של שירים ישראליים. היה זה רק טבעי להזמין אותן להופיע ב"אישה 2024 - יצירה נשית בתיאטרון חולון" שמתקיים השבוע בחולון (לאור המצב, הושמטה המילה "פסטיבל" מהאירוע המסורתי שמתקיים מדי שנה).
שירתן של "העבריות" צלולה ומצמררת, כל אחת מהן זוכה לסולו לאורך הערב, מה שמאפשר להן להבליט את גווני הקול הייחודים שלהן. ברקע הימים הנוראים שעוברים עלינו, האווירה של הערב נוגה ומתרפקת, והקהל הגיב בנדיבות ונסחף לא פעם לשירת השירים המוכרים. קל מאוד לשקוע בהרמוניות הנהדרות, אבל אז מגיע "זמר שלוש התשובות" וטורף את הקלפים.
"זמר שלוש התשובות" (אם תלכי אחרי) הוא אחד משיריו המוכרים ביותר של אלתרמן, ויש בו אלמנטים ביוגרפיים מחייו של המשורר, שהופכים את ההאזנה לצורמת. מדובר בשיר על אהבה כואבת ואומללה, ועל אישה שנשבעת לא לעזוב את אהובה למרות המרורים שהוא מאכיל אותה.
בשלב הזה כבר קשה להתעלם מהאירוניה: הנשים של אלתרמן במופע לא עומדות בפני עצמן, הן הבת של- או אשתו של-, ויותר מהכל - הן רעיון של אישה כפי שהוא מצטייר בעיניו של גבר. והאישה הזאת היא כנועה, מתרפסת והולכת בעיוורון אחרי אהובה. לא בדיוק מסר מעצים ליום האישה.
בעודי כותבת את הביקורת, קראתי מעט על "העבריות", עליהן שמעתי לא מעט המלצות (מוצדקות, כל אחת ואחת מהן) בשנה האחרונה. מה שגיליתי בלבל אותי עוד יותר: לפני מספר שבועות הופיעו "העבריות" עם ערב משיריה של לאה גולדברג, אחת המשוררות העבריות הגדולות. לאורך כל הערב תהיתי לגבי הבחירה באלתרמן, והפתרון היחיד לתעלומה שיכולתי להעלות על דעתי הוא שבתוך כל הכאוס של החודשים האחרונים, המופע היחיד שעמד מוכן להופעה היה ערב משיריו של אלתרמן.
התרעות פיקוד העורף