בעשור האחרון אהרון מוציא אלבום חדש כל שנתיים-שלוש (לעיתים אף יותר מזה), לוקח את הזמן כדי לברור חומרים התפורים למידותיו, להתאים את עצמו לשינויי הזמנים ולטרנדים המוזיקליים המשתנים בקצב מהיר, ובעיקר דואג לשמור על קו אומנותי די אחיד שמצד אחד נוגע בסגנונות עכשוויים, אך מצד שני שומר על הבסיס הים תיכוני, הבסיס שלתוכו גדל ולאורו צמח להיות אמן פופ ים תיכוני בולט.
כמו לכל אמן, גם לאהרון היו עליות ומורדות בקריירה, לא מעט בשל העובדה שכל יום נולדים כוכבים חדשים ובאופן טבעי תופסים את הפוקוס, אך באלבומו החדש והמצוין הוא מוכיח כי הוא עדיין בשטח, עדיין כוחו בשיאו ועדיין החופש האומנותי שהוא מאפשר לעצמו כיוצר וכאמן שאינו מתמסחר ב-100% (אלא מוצא מינון נכון בין התמסחרות לבין איכות אומנותית) – מספק את הסחורה.
האלבום מספק שירים רבגוניים למנעד רחב של מאזינים: מצד אחד בלדות נוגעות ורומנטיות (עם קורטוב שיברון לב, לפרקים) דוגמת: "איתך הייתי מלך", "מדמיין אותנו", "יפה של מישהו", "נופל לבור", ו"אהובתי". לא אגיד שכל אחד מהשירים הללו הוא שיר שייצרב בתודעה או יהפוך ללהיט, כי אין בהם ייחודיות מסוימת או איזה אלמנט קליט שתופס את האוזן משמיעה ראשונה, אבל הם כתובים היטב, מולחנים לעילא ולעילא והביצוע המרגש של אהרון הופך אותם לשירים טובים (גם אם חלקם די דומים באווירה ולא מקוריים בייחודיותם). מבין סגנון זה, לטעמי "תיק של פראדה" הפופי ו"מפחד לאבד אותך" ההמנוני בהחלט מצליחים להפתיע ולא לחזור על עצמם יותר מדי.
מצד שני, האלבום מספק גם שירי חפלה ים תיכונית בניחוח של פעם שלטעמי ראויים להוביל את האלבום כסינגלים מובילים מתוכו: "אישה זהב", דואט מאד קליט וקצבי של אהרון עם רינת בר, "המלכה של השכונה", "מיליונים" ו"בלילות של יום שישי", שמזכיר את אהרון של ימי "אין כמו אהבה" ו"תגידו לה". עוד שיר מצוין בסגנון הים תיכוני הנושן הוא "מאחל לך" המבריק והמשכר ששמעתי שוב ושוב ושוב ולא נמאס לי.
ישנם שני שירים שונים בנוף שטורפים בעיניי את כל הקלפים באלבום: האחד הוא שיר הנושא, "כוכב גדול", בלוז-רוק משובח שמוציא מאהרון את המיטב כווקאליסט כישרוני. השני הוא "ארץ האבות", המתכתב מאד עם האווירה האופפת אותנו בתקופה כאוטית זו, והוא מעין האח הקטן של "שבט אחים ואחיות" (של עידן רייכל ודורון מדלי) עם טקסט מושלם של אהרון ולחן קליט מאד ומצוין של אהרון ושל אלירן אביטל, המהווה פינאלה מרטיט ומצמרר לאלבום.
לסיכום, זה אחד האלבומים הטובים שאהרון הוציא ב-17 השנים שחלפו מאז אלבומו הראשון ("אהבה ראשונה", 2007) והוא בהחלט ראוי לקבל את תשומת הלב הראויה לו.
התרעות פיקוד העורף