השירים כולם מלווים בקצת רוק, קצת סלסולים, ובעיקר חיבור חזק למוזיקה. בשלב מסוים היא נשכבה על הבמה ובשלב אחר היא ירדה אל הקהל, והיה אפשר להרגיש גם כאילו אנחנו יושבים על איזה דשא בקיבוץ, כולנו, תוך כדי שהיא שרה והנגנים מנגנים. הכל בגובה העיניים.
אגב נגנים: כבוד גדול לצ'לנית שהייתה שם ביחד עם העוד. שני הכלים האלו הוסיפו נופח עמוק יותר לשיר בחסות הצ'לו, וקליל יותר בחסות העוד. שמחתי לראות כשהצ'לו עלה על הבמה והוא לגמרי הוסיף לכל השירים ולא הייתי יכולה לדמיין את המופע בלי הכלי הזה.
גם גיוון הקהל הורגש. את השורות הראשונות תפסה עדת מעריצים אדוקה, שהכירה גם את השירים ששי הכריזה כי הם חדשים. אם מתבוננים מקרוב יותר, רואים נערות בנות 16, צעירים, מבוגרים. קהל יחסית מגוון, בטח לזמרת כמו שי, שאמנם שנים בתעשייה אבל מרגיש כי היא רק בתחילת דרכה ועוד תפרוץ.
שי המבר בדרך להצליח בעיקר כי רואים שהיא לא מוותרת על זה. מוזיקה זה משהו עמוק ששוכן בנשמה, ובשבילה היא גם דרך ביטוי וקשה לפספס את זה כשהיא מופיעה.
הבארבי החדש מדהים, אבל בסוף ההופעה ירדנו למטה וקלטתי שהסאונד ליד הבמה היה הרבה יותר טוב מהמרפסות שלמעלה, בה עמדנו. ביאס אותי שהבנתי את זה רק בסוף, כי כשאני בהופעה אני אוהבת להיכנס לזה ממש, ולהרגיש את הבסים, אבל זה גם נתן לי סיום טוב להופעה: בשיר האחרון הרגשתי פתאום שנכנסתי לזה, שראיתי את שי עצמה, את ההשקעה שלה ואת הנגנים בדיוק כמו שצריך, וראיתי את הקהל ואת הבמה והנגנים יותר בבירור. דברים שאי אפשר לראות מלמעלה, אם לא חווים את ההופעה עצמה.
למרות שהשיר "יונתן" מנוגן באופן קבוע בספוטיפיי בכל פעם כשנכנסת לאוטו, אני עדיין מחכה לשמוע שירים נוספים שלה שאשמח להוסיף לפלייליסט שלי. האלבום החדש שלה בהחלט יכול להוות התחלה למי שרוצה להיכנס ולהכיר את הזמרת, שמביאה את עצמה בצורה הכי חשופה דרך המילים שלה. אני עוד מחכה שהיא תמשיך להשתפר ולהתחספס, ומרגיש שהיא בדרך הנכונה עם הסביבה הנכונה, גם המוזיקלית, שמקיפה אותה.
התרעות פיקוד העורף