וזה כמובן לא השיר היחיד שהצליח לחתור תחת הסטראוטיפ הזול, הזניח והרדוד שהמוסיקה המזרחית סבלה ממנו אי אז בשנות ה-70 וה-80. אביהו מדינה, עם המילים החכמות שכאילו נלקחו משיר השירים, תהילים וקהלת גם יחד, עם הקול המצמרר, הנשמתי והבלתי נגמר של זוהר ארגוב, הצליחו להביא את המזרחיות למקום של ישראליות מלאת גאווה, אפילו של מקום מקודש בפנתאון הלאומי.
זוהר ארגוב ידע להטמיע רגש וכוונה בכל מילה שיצאה מפיו, כאילו נכתבה על ידו או נהייתה חלק ממנו. הוא היה השיר והשיר היה הוא, ללא כל הפרדה. ההגשה שלו הייתה כל כך טבעית, אותנטית ומחוברת, שגרמה לי להאמין לו ש״בעבר היו זמנים״, שהיו לילות אהבה תמימים בגן ״כמו סיפור נושן״.
התרעות פיקוד העורף