מה שלומי? שלומי כשלום עמי", אומר בתחילת שיחתנו הפזמונאי יוסי גיספן, הזוכה הטרי בפרס אקו"ם על מפעל חיים. "עצוב לי. עצוב לי שהמדינה שלנו הגיעה לאן שהגיעה".
"תמיד טענתי שמחלוקות מפרות, שטוב שאנשים מתווכחים ביניהם, לא מסכימים על הכל ולא הולכים כמו עדר, זו מהות הדמוקרטיה. אבל מה שהיה אצלנו לפני המלחמה היה מוגזם".
"אנשים בעמדות מפתח בשלטון התבטאו בצורה חריפה, אנשים בכירים עם זיקה ביטחונית אמרו שהממשלה תמצא את עצמה בלי צבא, בלי שב״כ, בלי מוסד וכל מיני נבואות זעם, זה הלחיץ אותי. חשבתי שאנשים איבדו את זה".
"אמרתי אז בגלוי שאני פונה לחמנאי ולנסראללה שיזרקו כבר טיל אחד למרכז תל אביב כדי שנתעורר. טענתי שרק זה יאחד אותנו, שמלחמה תאחד אותנו. לא ציפיתי למלחמה כזו ולאכזריות כזו".
"ב–7 באוקטובר, כשדברים איומים קרו, חשבתי שחמאס וחיזבאללה לא כאלה חכמים. אנחנו גרמנו לכך שהדבר הזה יקרה ובעוצמה הזו. אנחנו אשמים ב–100% במה שקרה. המחבלים היו השליחים. כל מה שקרה ועדיין קורה זה חוסר אחריות שלנו, של הציבור הישראלי".
גיספן ממשיך בלהט הדברים ואומר: "אנחנו צריכים להתבייש. לעמוד מול המראה ולהתבייש במי שאנחנו. אנחנו צריכים לחשוב על החיילים שלנו, אלה שנלחמים כתף אל כתף, אלה שמקריבים את היקר להם מכל על מנת שאנחנו נחיה כאן".
"לפני הקרב החייל לא שואל את מי שנלחם לצידו אם הוא ימני או שמאלני או אם הוא מזרחי או אשכנזי. הוא יקריב את עצמו למען חברו. אבל אנחנו אוכלים אחד את השני. אני מסתכל על האנשים שמשמינים מפנסיות מנופחות, משועממים, מוכנים להקריב את המדינה על מזבח האגו שלהם, וזה לא משנה אם הם מימין או משמאל. אנחנו, המבוגרים, זקנים, נרגנים. אנחנו צריכים לנוח ולתת לחיילים ולצעירים לנהל את המדינה. הם צריכים להיות ההנהגה הבאה של מדינת ישראל. הגיע הזמן שנתעשת. חאלס, כמה אנחנו יכולים לריב עם עצמנו?".
חשבת פעם ללכת לפוליטיקה?
"בשום פנים ואופן לא. לפני כמה שנים פנה אליי משה כחלון ואמר שהוא מקים מפלגה. הוא ביקש שאחתום לו כנאמן, כי כדי להקים מפלגה צריך מספר מסוים של נאמנים, הוא אמר שזו רק חתימה, ולא נדרש ממני שום דבר מעבר לזה. חתמתי בכיף, לא כחבר מפלגה ולא כמתמודד".
"אחר כך פנה אליי חברי הטוב מיקי גולדנברג (אחיו של דודו טופז - ד"פ), שסיפר שהוא מקים מפלגה ("ישראליסט זכויותינו בקולנו" - ד"פ) וביקש שאחתום על מסמכים. חתמתי כי חשבתי לתומי שגם הוא רוצה שאחתום כנאמן".
"למחרת התקשרו אליי מכל כלי התקשורת לראיין אותי על זה שהצטרפתי למפלגה. מיד צלצלתי למיקי וביקשתי שיסיר אותי מהרשימה, אבל כבר היה מאוחר מדי. הרשימה הוגשה וזה היה אבוד. שלחתי לו מכתב שאני מסיר את מועמדותי".
"אני מעדיף להתעסק במקום הקטן והפרטי שלי, לנהל עם אנשים דיאלוג, לעשות דברים טובים בין איש לרעהו בכבוד. במשך ארבע שנים הגשתי תוכנית ברדיו תל אביב עם זליג רבינוביץ', שאוחז באג'נדה פוליטית מסוימת, ועם קובי לוריא, שהוא בצד השמאלי של המפה".
"אני בצד הימני של המפה, לא קיצוני אבל ימין. בסוף כל תוכנית, אחרי הוויכוחים הפוליטיים, היינו מתחבקים כמו אחים שלא נפגשו שנים, כי אנחנו אוהבים אחד את השני. מותר להתווכח ולא להסכים, אבל לפני 7 באוקטובר שכחנו שמדינת ישראל גדולה יותר מכל הפרטים שלה. יש לנו מכנה משותף אז למה לא למצוא אותו ולהשתמש בו לטובה?".
נקודת עצירה
גיספן (62) הוא מהכותבים המובילים במוזיקה הישראלית, בפרט בז'אנר הים-תיכוני. הוא חתום על כ-1,100 שירים שכתב לאומנים המובילים בארץ, ורבים משיריו הפכו ללהיטים, בעיקר בשנות ה־90 ותחילת שנות האלפיים.
כדי לציין את רשימת שיריו נצטרך להגדיל את מספר דפי העיתון, אז רק נציין פה כמה מהבולטים שבהם: "מי שמאמין", שכתב לאייל גולן; "כשהלב בוכה", שכתב לשרית חדד; "חלום מתוק", הלהיט הגדול של שלומי סרנגה ומושיק עפיה; "ערב טוב לך", שכתב לליאור נרקיס", ו"את המחר שלי", שכתב לשמעון בוסקילה.
השבוע קיבל גיספן הוקרה על פועלו, כשזכה בפרס מפעל חיים של אקו"ם על שם אהוד מנור. "שיריו הביאו לידי ביטוי מרקמים עדינים וזרמים תת־קרקעיים של החברה הישראלית שבאותה התקופה לא קיבלו את המקום הראוי להם והוא תרם לכניסתם למרכז השיח. ההצלחה הגדולה שלהם שינתה את המוזיקה הישראלית והפכה אותה להרבה יותר מגוונת, מסולסלת וקשובה לאנשים, לעם", נכתב בנימוקי הפרס.
"יפה שאקו"ם נותנים פרס מפעל חיים לאנשים חיים. הרבה אומנים מבוגרים נפטרו בלי לקבל הוקרה על עבודתם וההערכה באה רק אחרי מותם, וזה עצוב. אני מודה מקרב לב לכל מי שבחר בי", הוא אומר. "כשקיבלתי טלפון ובישרו לי שזכיתי בפרס מפעל חיים, לא ידעתי מה עושים עם זה. לא הייתה לי איזו תגובה של 'וואו' או קפיצה לגובה, אבל אחרי כוס קפה, כשעיכלתי את הדבר, החלטתי שנכון לעשות מעין נקודת עצירה, תחנת ביניים, לחשוב מה הלאה".
וכשאתה עוצר עכשיו, מה אתה חושב על הקריירה הארוכה שלך?
"אני שלם עם כל מה שעשיתי. כמו ששלמה המלך אמר 'לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים', כך השירים שלי. אם כתבתי שיר שפונה לקהל מסוים או שיר משעשע, כנראה שזה התאים לאותו יום, לאותה עת".
"אם כתבתי שיר שיש בו עומק והוא הפך להמנון, כנראה שזה התאים באותה תקופה. אני לא שואל אף אחד על מה לכתוב. מעולם לא היו לי מנהלים או חברת הפקה. תמיד עשיתי מה שאני מרגיש. אם נכון לי אכתוב את 'מי שמאמין' או 'כשהלב בוכה' ואם אני רוצה, אז אכתוב 'תפוס, תפוס, תפוס, תסובב לה את הראש', כמו שכתבתי למושיק עפיה. אני לא מפחד לערבב סגנונות ולהשתמש בהם. אנשים פוחדים מזה כי הרגילו אותנו לתבניות. אנחנו לא צריכים להיות מקובעים. ככל שאתה ורסטילי, אתה פחות משתעמם ממה שאתה עושה".
השיר "תפוס" שהזכרת ספג ביקורת. נאמר שהוא מעודד שוביניזם.
"זה חלילה לא היה שיר שמעודד אלימות, זו הייתה מטאפורה, סוג של התרסה שלי נגד הפמיניזם המשתולל באותם ימים, בתקופה שבה גברים התנהגו בצורה 'נשית'. שמעתי קולות של נשים ששאלו איפה הגברים של פעם? איפה המצ'ואיסטים, לאן הם נעלמו? השיר היה תזכורת למאצ'ו הזה להתעורר".
בגדול לאורך השנים המבקרים כיסחו אותך ואת השירים שלך.
"אני מודה למבקרים ששחטו אותי, כי הם רק המריצו אותי ליצור עוד ועוד. אני זוכר כתבה עם אריק איינשטיין, שביקש 'תרדו מיוסי גיספן'. הוא אמר: הבן אדם יוצר מוזיקה. לא רוצים? אל תשמעו. זה מאוד ריגש אותי".
"חיפשתי את מספר הטלפון שלו כדי להודות לו, ובעודי מחפש הטלפון בבית צלצל. אריק היה על הקו. חשבתי שמישהו מותח אותי, אבל זו לא הייתה מתיחה. אתה קולט? אריק איינשטיין הגדול צלצל אליי. הוא אמר לי 'גם אותי שחטו, שישחטו. גם את הביטלס שחטו, שישחטו. זה סימן שאתה טוב. תמשיך לעשות את מה שאתה אוהב'. זו אחת הפעמים שהלב שלי החסיר פעימה בתעשייה הזו".
לא לפחד
רגע לפני הכניסה הקרקעית לעזה, בשטחי הכינוס התנגן "מי שמאמין", הלהיט שגיספן ועדי לאון יצרו עבור אייל גולן. "בוקר אחד התעוררתי מוקדם עם פזמון בראש והקלטתי אותו בטלפון כדי שלא אשכח", מספר גיספן על לידתו של להיט.
"מיד קראתי לאחד משותפיי הבולטים ליצירה, המוזיקאי והמלחין עדי לאון. עבדנו על השיר, וכשסיימנו פנינו לאחד המפיקים הגדולים בארץ. אמרנו לו שזה שיר שמתאים לזמרת שלו. הוא האזין ואהב. אמרתי לו שעדי ואני רוצים להיות בהשגחה על ההפקה, כי יש לנו ויז'ן".
"אנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו רוצים לעשות עם השיר. הוא אמר 'אין בעיה', אבל אחרי חודש שלח לנו מיקס גמור של השיר שעובד על ידי מוזיקאים מצוינים, אבל בלי תיאום איתנו. לא אהבנו את התוצאה".
"אמרתי לו: 'או שמתקנים את השיר, שיהיה לרוחנו, או שהוא חוזר אלינו'. השיר חזר אלינו ואז הצענו אותו לליאור נרקיס. ליאור אהב אותו מאוד, אבל אחרי כמה שעות הוא אמר שהתייעץ עם גורמים מהתעשייה ואמרו לו שהפזמון לא חזק. הוא ויתר על השיר. צלצלתי לאייל גולן. סיפרתי לו שיש שיר שעבר שני גלגולים ואני חושב שהוא שפיץ. אייל אמר: 'נו, מה השאלה. כנסו לאולפן, תעשו עיבוד, תקראו לי ואבוא לשיר'. כשסיימנו הוא בא והקליט. בלי לשמוע אותו קודם, בלי לחשוב אם מתאים לו. יום למחרת השיר כבר היה ברדיו והתפוצץ".
בין שלל עיסוקיו, בשנה האחרונה הוא גם מנסה לגמול אנשים מעישון. "מאז אוקטובר 2023 לקחתי על עצמי פורמט שלא חלמתי להיות בו", הוא מספר.
"בכל ערב, חוץ משישי ושבת, משעה תשע וחצי בערב ועד אחת בלילה אני משדר תוכנית אישית לייב בטיקטוק. מעין מפגש חברים. המטרה העיקרית של התוכנית הייתה לעזור לאנשים להיגמל מעישון".
"אחרי 40 שנה של עישון כבד ונזקים שגרמתי לעצמי, לפני שש שנים נגמלתי. פתחתי את הקבוצה כדי לתת תמיכה לאנשים, לתת להם עצות מהניסיון שלי, לעזור. אני לא מטפל מוסמך, אבל אני אופטימי ויש לי סבלנות. ניסיתי להשרות רוגע לאנשים לצד זה שאגמול אותם מעישון".
"אני משוחח עם אנשים דרך הטיקטוק, בין לבין אנחנו שומעים מוזיקה נוסטלגית ומרגיעה מכל הז'אנרים. לשמחתי הצלחתי לגמול 35 אנשים מעישון בחודשיים הראשונים. בשלב מסוים זה הפך להיות סוג של מועדון חברים שהולך וגדל, משפחה גדולה. סוג של אסקפיזם. אנחנו מדברים על כל מה שקורה במדינה ועל מה שקורה איתנו. כל אחד משתף ומספר. זה הפך למפגש נחמה. מקום יפהפה של אהבה וסובלנות, והכל וירטואלי. אירחתי משפחות שכולות, לוחמים מהצפון ומהדרום. קראתי למפגש הזה הממ"ד, ראשי תיבות של מוזיקה מנצחת דיכאון".
איפה תפס אותך 7 באוקטובר?
"כשהחלה האזעקה הראשונה ב־7 באוקטובר, הרגשתי שמישהו הוריד מסך שחור, אבל הוא לא הוריד אותו לאט אלא במכה אחת. האזעקה הראשונה סימנה את הבאות, למרות שעוד לא ידענו כלום. היא הדהדה את הזיכרונות שלי ממלחמת יום הכיפורים, אז הייתי בן 12. זה היה פלאשבק מסוכן. המלחמה ההיא, וגם זו, לנצח יישארו אצלי כטראומה".
מצב רוח לטיני
גיספן נולד וגדל בשכונת התקווה בתל אביב. לפני שהתפרסם עבד בעבודות מזדמנות כמו רפד, מוכר מלבי ושוליית אינסטלטור. "אצל ההורים בבית שמעתי את מה שנוגן ברדיו קול ישראל", הוא אומר. "אצל הסבא התימני שלי שמעתי את הביטלס, ואצל הסבא המצרי שלי התנגנה מוזיקה של עבד אל־חלים חאפז, עבד אל־וואהב ואום כולתום. אצל חלק מהדודים הייתה מוזיקה יוונית, ואצל אחרים שמעתי את כוכבי שנות ה־60 - פול אנקה, ניל סדקה וברנדה לי".
מה יש בפלייליסט שלך בספוטיפיי?
"אני אוהב לשמוע הכל. גם רוק של שנות ה-70 ופופ של שנות ה-80. החיים מלאים ברגעים, ולכל רגע יש טעם אחר. השנסון הצרפתי, למשל, הוא סוג של ציפרלקס בשבילי, מרגיע אותי, אבל זה עובד רק בחורף. בימים חמים אני שומע מוזיקה לטינית בלי סוף, מברזיל דרך קובה, ועד השמאלץ הארגנטינאי, ובוא נגיד שכוס בירה מעוררת בי לפעמים מצב רוח לשמוע את סטליוס קזנג'ידיס או פאריד אל-אטרש".
את צעדיו הראשונים בעולם המוזיקה עשה בגיל 29 כזמר, עת הקליט את "כל הלילה לך", אלבום אקלקטי ששילב בין מוזיקה מסולסלת לבין שירים בסגנון לטיני. לאחר שהוציא 200 עותקים מהאלבום כפיילוט, החליט לגנוז אותו. "יש לי אלרגיה לאלבום הזה, אז אני לא שומע אותו", הוא אומר בכנות.
"הבנתי שאני שר בסדר, אבל לא יותר מזה. המילה שאני הכי שונא בתעשיית המוזיקה היא 'נחמד'. כשאני משמיע למישהו שיר והוא אומר שהשיר 'נחמד', אני יכול לקרוע את הדף ולזרוק את השיר. תגיד 'חרא' או 'טיל של שיר', רק אל תגיד 'נחמד'. אני הייתי נחמד, אז קרעתי את הקריירה שלי כזמר לגזרים וזרקתי אותה לפח".
באמצע שנות ה-90, בזמן שעבד כרפד, נפצע באורח קשה בתאונת עבודה. בזמן השיקום החל לכתוב את שיריו הראשונים כפזמונאי ודבר הוביל לדבר.
"לא תכננתי לכתוב דווקא לז'אנר הים-תיכוני, דברים התגלגלו ככה: יצא שכתבתי שיר לזמר בשם משה רודריגז, וכשהלכנו לאולפן ההקלטות פגשתי בפעם הראשונה את מושיק עפיה", הוא משחזר.
"מושיק התלהב מהשיר שכתבתי, וביקש שאכתוב לו גם, כך נוצר האלבום 'סיפור אהבה'. אחר כך, כשהקלידן של שרית חדד, שבמקרה התברר שהוא שכן שלי, שמע את השיר של מושיק, הוא ביקש שאכתוב שיר לשרית. כתבתי את 'קח את הכל', שגם הפך ללהיט. כששרית הקליטה את השיר, פגשתי במקרה באולפן את ישי בן צור, שהיה המנהל של אייל גולן. הוא ביקש שאכתוב שיר לאייל וכתבתי את 'מיליון או דולר', משם הכל התגלגל".
ניסית את מזלך כמלחין אבל לא התמדת בזה. למה?
"מלכתחילה רציתי להתמקד בדבר אחד טוב ורציתי להשאיר מקום לעבודה עם אחרים, כי שיתופי הפעולה של כותב עם מלחין, עם מעבד, עם נגנים ועם זמר זה משהו מיוחד. כיום הכל מיש־מש, כולם גם כותבים וגם מלחינים ועובדים בחבורות. זה פורמט חדש שאני לא כל כך מבין. אולי אני זקן מדי בשביל זה. הבנתי שטוב לי לעבוד עם מלחינים מכל הקשת המוזיקלית. עבדתי עם עדי לאון וגם עם יהודה פוליקר, מיקי גבריאלוב וצביקה פיק. אלו שיתופי פעולה שלא תמיד צריך לצאת מהם להיט. שיתוף פעולה כזה מוליד עוד תוצרים ועוד חיבורים".
היו שירים שחשבת שיצליחו והם לא עבדו?
"'הזמן הישן' הוא שיר חזק מאוד שיצרתי עם יהודה פוליקר עבור שלומי סרנגה. הוא לא הושמע הרבה. למה? כי המדיה לא רוצה שיהיו ליוסי גיספן שירים עם אמירה. הם מעדיפים מיוסי גיספן שירי 'הופה הופה'. אלו הטייטלים שמצמידים לי. פוליקר אמר שיש לו מחשבה לחדש את השיר בעצמו. אז פוליקר, אם אתה קורא את זה, קדימה. זה הזמן לחדש את 'הזמן הישן'".
אם כבר מדברים על התחדשות, מושיק עפיה סיפר לאחרונה בפודקאסט של "מעריב" שהוא חוזר להופיע. עברתם כברת דרך יחד.
"הייתה לנו דרך ארוכה ויפה ואשמח לשתף איתו פעולה בשירים חדשים. כששמעתי שהוא חוזר להופיע, התקשרתי לברך אותו. מושיק זמר מצוין אבל הוא פספוס: למרות שעשה מלא דברים והקליט להיטים, הוא היה ראוי לבום הרבה יותר גדול ממה שהוא עשה. הוא צריך להיות בחמישייה הראשונה של הזמרים מהז'אנר הים־תיכוני. אין זמר עם קול כמו שלו, וכשהוא שר שירים שמתאימים לו, זה מאסטרפיס".
מה לגבי שרית חדד? בעבר דיברו על סכסוך ביניכם.
"אנחנו בסדר. אם אנחנו נפגשים, זה מלווה בנשיקה ובחיבוק. אני שמח שהיא מצאה את הנחת ואת האהבה, ויש לה ילדים ומעטפת. המדיה יוצרת אשליות. אני ביחסים טובים עם כל הזמרים שעבדתי איתם. יש כאלה שחושבים שאני ואייל גולן הסתכסכנו ואנחנו ברוגז. כל הזמן שואלים אותי למה אני לא כותב לאייל, אז אני אומר שאני לא כותב בכלל כמה שנים. זה לא קשור לאייל. אני כותב כשבא לי לכתוב, בקצב ובזמן שלי".
בשנים האחרונות באמת הורדת הילוך לגמרי. מדוע?
"לפני שש שנים ישבתי עם הלפטופ בחצר הבית כשפתאום ירד גשם. קמתי לתפוס מחסה, החלקתי וריסקתי את הכתף. עברתי שנה קשה של שיקום עם כאבי תופת. השיקום גרם לי להבין כמה דברים".
"הוא גרם לי לגלות מחדש את המשפחה המדהימה שלי, האישה האוהבת, הילדים המקסימים, הנכדות והנכד, החברים הטובים. הבנתי שמותר לי לשים רגע רגל על הברקס ושלא יקרה כלום אם אחרים יכתבו שירים. בחרתי ליהנות יותר מהמשפחה שלי. אחרי השיקום הגיעה הקורונה וקיבלתי הזדמנות לחרוש מהקצה אל הקצה את ארץ ישראל היפה והמדהימה שלנו, שכיום היא פצועה ומדממת. אין מעיין ופסגת הר שלא ביקרתי בהם".
ופשוט ככה החלטת להפסיק לכתוב.
"פנו אליי אומנים בלי סוף כדי שאכתוב להם אבל סירבתי. לא סגרתי את הבסטה ולא אמרתי שלום לקריירה, רק רציתי את הספייס שלי. רציתי להיות יוסי של המשפחה ושל החברים. יותר מ־30 שנים שאני עוסק במוזיקה. רציתי לטייל בארץ, לראות את הטבע בשיא תפארתו, להכיר אנשים חדשים וטובים באמצע הדרך. התאהבתי בזה".
מדי פעם גיספן מוציא שירים חדשים. הוא קורא להם "הבלחות". לאחרונה יצר עם עדי לאון את "אל אל ישראל", שביצע דודו אהרון כשיר להעלאת המורל. הוא אומר שבקרוב ייצא שיר חדש, בלדה נוגעת ללב.
"הבלחה גדולה", הוא אומר. "זה שיר שכתבתי עבור שמעון בוסקילה וישי לוי, ושמעון הלחין. אני כמו חבית דלק שאתה מניח בצד, וצריך רק ניצוץ כדי שתידלק. כששמעון אמר לי 'יש לי מנגינה לשיר', זה הספיק. תודה לאל, כל המפגשים של שמעון ושלי בעבר הצליחו להוליד להיטים ('עד סוף העולם', 'את המחר שלי', 'למה לי למה לך' ועוד - ד"פ)".
אז אתה מרגיש שתוכל לכתוב עוד להיט אם תרצה?
"ועוד איך. חכה שתשמע את השיר הזה. זה להיט מהסוג שאומר: יוסי גיספן תלה את הנעליים, אבל לא את השירים".
מלבד אותו להיט בפוטנציה, השניים יצרו שיר חדש שמסכם את התקופה האחרונה. "השנה הנוראה ביותר במדינת ישראל", הוא אומר. "השיר מסכם את השנה באופן קצת שונה ממה שמצפים לקבל, צד פחות מלנכולי".
אפשר לסכם? המלחמה עוד לא נגמרה.
"מבחינה כרונולוגית עברה יותר משנה, אבל המלחמה עדיין לא אמרה את המילה האחרונה. אני מסכם את מה שהיה עד כה מזווית אישית - ואופטימית".
למרות הכל אתה אופטימי?
"יש לנו את הצבא הכי חזק, צבא שהחזיר את כוח ההרתעה לידינו. כל מי שהפחידו אותנו, איראן, חיזבאללה וחמאס - בסוף הורדם והושתק על ידי צה"ל. הפוליטיקה מסביב לא מעניינת אותי. כרגע, בזמן המלחמה, המערכת מתפקדת בצורה מדהימה, וכולי תפילה ותקווה שאלוקים ישמור על החיילים שלנו, ושיבואו לנו ימים טובים. אני מאמין באמונה שלמה שמעז ייצא מתוק, שנגיע למצב טוב יותר מזה שהיינו בו לפני 7 באוקטובר".
עכשיו, כשאתה לא כותב, אתה נהנה להקשיב למוזיקה של אחרים?
"אני אוהב את הרעיון של לשבת מהצד ולהקשיב, בדיוק כמו שאהבתי בעבר. אני אוהב את מה שנועה קירל עושה ומצדיע לה. היא ראויה לתואר מאסטרפיס: מגיל צעיר עשתה הכל בעזרת האנשים הנכונים, פעלה לפי הספר כדי לגדול לרמה של כוכבת".
"בהקשר של המוזיקה המזרחית אני מצדיע לאייל גולן, שאחרי כל כך הרבה שנות קריירה מצליח עדיין להקפיץ להיטי ענק ולגרור אחריו את הקהל לכל מקום במופעי ענק".
"אני מצדיע למושיק עפיה, שלקח אתנחתה וחוזר, מצדיע לאיתי לוי, שבחר לעצמו קו והולך איתו מבלי לזוז ימינה ושמאלה, ומצדיע לפאר טסי, שכנראה הסיק את המסקנות שצריך להסיק, לקח צעד אחורה וחזר עם עשרה צעדים קדימה. אני מברך גם על אומנים כמו ששון שאולוב, שהשיר שלו 'תמיד אוהב אותי' הפך להיות מגה-להיט. אני אוהב אותו אהבת נפש, ואני לא מכיר אותו ולא פגשתי אותו. אני אוהב את האנרגיות של הילד הזה. אני רואה את התום המתפרץ, האנרגיות השמחות. זו ברכה".
יש אומן שאתה חולם לכתוב לו שיר וטרם הזדמן לך?
"שלמה ארצי כותב את רוב החומר שהוא שר, אבל הייתי שמח אם הוא היה שר שיר שלי".