"קורין זה שם לועזי", פתחה. "אפילו יש לזה מקור נוצרי, שם של אחת מקדושות הנצרות. אלאל זה שם ערבי. אני בת 23 מתוניסיה. כשהייתי קטנה, למדתי במנזר קתולי. אם לא כן, היה עלי ללמוד בבית-ספר ערבי, דבר שהורי לא רצו בו".
"הגענו לישראל ב-64' לאחר מספר חודשי מעבר בפריז. המעבר לחיים בארץ היה קשה לגביי; בייחוד הפרידה הפתאומית מתוניסיה. בסך הכל חשבתי שאני יוצאת לטיול ולא הספקתי להיפרד מהחברות שלי. זה היה משבר כשתלשו אותי בלי הכנה מוקדמת מהסביבה שלי. לכן, שנאתי בתחילה את הארץ. אפילו סירבתי ללמוד עברית".
"תמיד אהבתי לשיר, לשמוע תקליטים. כשסבי בא ארצה, הוא הביא לי גיטרה אדומה כמתנה, שלקח לי חצי שנה עד שהעזתי לקחת אותה לידיים. למדתי לנגן מהחבר'ה, שבעצם הייתי גונבת מהם אקורדים. בבית הספר היסודי בהרצליה, שבו למדתי, הייתי שרה בקבלות-שבת עם ריש בולטת כזאת".
"יותר מאוחר היינו שנתיים במילאנו עקב שליחותו של אבי. למדתי שם בבית-ספר של ילדי דיפלומטים מכל העולם. רמת הלימודים שם הייתה למטה מכל ביקורת. שם הרווחתי את השפה האיטלקית ובקונסרבטוריון למדתי גיטרה וסולפג'".
כששבה עם משפחתה לישראל, זינקה לקריירה שבה היא הוכיחה את עצמה כ"זן נדיר", כשם אחד מלהיטיה הגדולים. כששאלתיה בראיון כעבור 30 שנה עד מתי תמשיך לשחק את הרוקרית, השיבה: "אני מרגישה חזקה. אין לי בעיה של כלום. נשארתי אותה קורין, שנותנת את הכל על הבמה. אני מתרככת, אבל כשאני שרה, אני ממשיכה לתת את הכל".
התרעות פיקוד העורף