"בגיל הנעורים עזבתי את הדת", העיד. "לאחר שעברתי לתיכון רגיל, הסתובבתי בין מוסדות חינוך. בשלב מסוים נפלטתי מכל המסגרות והאוניברסיטה שלי הייתה האוניברסיטה של החיים. עד היום אני משתדל להמשיך ללמוד בה".
בוצר חזר לפני הצבא לדת. "איכשהו השלמתי עם אלוקים, אפשר להגיד ככה, עם רצון לשאול את השאלות מבפנים ולא מבחוץ", אמר. "לאחר שגייסו אותי לצבא בגיל 17, שירתי בסיירת נח"ל קרבית ושם אין חוכמות - או שאתה שומר על כללי הדת או שלא".
במהלך שירותו הצבאי הוא התחתן עם רעייתו, נועה, בעלת סיפור דומה לשלו. הם יצאו להודו, שם עסקו בהקמת "בתים יהודיים", ש"מטרתם לתת מענה ועזרה ראשונה למטיילים ישראלים מתוך רצון להביא קירוב לבבות ואחדות בתוך העם".
אכן, חזותו החרדית לא הפריעה לו להופיע לפני קהל מעורב. "אנחנו רואים בני-אדם כבני-אדם, לא כמותגים או כבאים ממגזר אחר", הצהיר וציין שבין השאר, בניגוד לחרדים רבים, לא נרתע משירת-נשים. "הרי הרב עובדיה יוסף היה שומע את אום כולתום", הוא מצא במי להיתלות.
"בוצר שייך לרוק ישראלי עכשווי, המשקף חבר'ה כמוהו, הנעים בין חילוניות לבין דתיות", אמר עליו גיל סמטנה, מפיק אלבומו. "אולי יש משהו מתעתע בגישה שלו לדת. ככל שהוא שומר מצוות לחלוטין, הוא מגלה פתיחות כלפי העולם החילוני סביבו. בוצר הוא מין חרדי, שמסתובב עם דיסקית מהשירות הקרבי שלו בצבא ומופיע בלי שום פוזות, כרוקיסט לכל דבר".
כך בחרו בוצר ונועה, זוגתו, להתגורר בנוה-צדק עם שמונת ילדיהם ולא בסביבה חרדית. כשלקראת סיום שיחתנו הסתקרנתי כיצד ניתן להגדירו, ענה: "אתה יכול לקרוא לי חרדי-חילוני, כשהעיקר זה להימנע מדפוסים גלותיים, שלא קשורים למהות הישראלית שלנו ולא מעטים מאיתנו אימצו אותם".