כמו כן, באותו עשור כיכב ב-27 סרטי קולנוע, שתחילתם היו רווחיים ומוצלחים מאד (דוגמת "Viva Las Vegas", "Blue Hawaii", "Girls Girls Girls", "Fun In Acapulco") ואף ביססו מעמדו כשחקן הרווחי ביותר בהוליווד עד אמצע שנות ה-60 - אך בהמשך, בשל נוסחתיות עלילתית שבלונית וחסרת עומק, שירים גרועים ששירתו את העלילה ולא את קולו וחוסר יכולת להקליט חומרים כפי שרצה - חווה אלביס את המשבר והכישלונות הראשונים בקריירה.
סרטיו המאוחרים נחלו כישלון חרוץ והמבקרים קטלו אותם, מעריציו נטשו אותו ופריחת להקות בריטיות כמו הביטלס והרולינג סטונז - הובילה לדעיכת הקריירה שלו. התפנית אירעה בשנת 1968 כשקיים ספיישל טלוויזיוני ברשת NBC ובן הציג חזות חדשה (מעיל שחור, שיזוף, פאות לחיים גדולות וגזרה דקיקה) וביצע בקולו המחוספס את להיטיו הישנים בעיבודים חדשים. התכנית שברה שיאי רייטינג ובעקבותיה שב אלביס להופיע בפני קהל, 12 שנה מאז סיבוב הופעותיו האחרון, בטרם פרש מהופעות חיות.
במסגרת הקאמבק – הפסיק אלביס לשחק בסרטים והתמקד בהקלטת אלבומים בעלי נופך עמוק של רוק, קאנטרי וסול, והחזיר את מעמדו לפסגת תעשיית המוזיקה. את סוף העשור חתם בסיבוב הופעות בלאס וגאס וברחבי ארצות-הברית. וכן בלהיטים שכבשו את מצעדי הפזמונים: "Suspicious Minds", "In The Ghetto" ו-"Don't Cry Daddy". במישור האישי נמצא גם במקום טוב: הוא נישא בשנת 1967 לפריסליה בוליו בת ה-22 ושנה לאחר מכן הפך אבא לליסה מארי פרסלי.
על אף שעתידו של פרסלי בסוף שנות ה-60 נראה מזהיר - שנות ה-70 יביאו עמן תהפוכות מקצועיות ואישיות שישנו את גורלו לנצח ויובילו בסופו של דבר למותו הטרגי בגיל 42. על הופעותיו הסנסציוניות, שיאיו ושיריו הגדולים משנות ה-70, כמו גם יל משבריו האישיים והנסיבות שהובילו למותו הטרגי בשנת 1977 נעסוק בפרק הבא בסדרת ההסכתים "מלך הרוקנ'רול".
התרעות פיקוד העורף