"לקח לי הרבה זמן, אני יודע", כך הודה סטטיק (לירז רוסו) לקהל בתחילת המופע. באמת לקח לו זמן לחזור לבמות, אבל שום דבר לא הכין אותנו לקאמבק מדהים שהראפר הכין לנו. במשפט אחד - זה היה פשוט מטורף, חוויה בלתי נשכחת. מדהים לראות איך הוא הצליח להביא איתו קהל מכל הגילים, מילדים קטנים ועד מבוגרים – 7,000 איש היו באולם, כולם באווירה מחשמלת. כשסטטיק עלה על הבמה, עם שיער מחומצן שהכין לכבוד המופע, משקפי שמש ובגדים שיכולים להתאים רק לו, היה ברור שמדובר בסופרסטאר אמיתי.
הראפר עלה להופיע בדיוק בשעה 21:30, ונתן הופעה אינטנסיבית של שעה וחצי. "יש אנרגיה גדולה יותר ממה שחשבתי" – איך אפשר שלא, כשאתה מביא כזאת עוצמה על הבמה, הקהל נותן בחזרה. רוב השירים שהופיעו היו מיטב הלהיטים שלו עם בן אל, "על כביש החוף", "ברבי", "סלסולים" ועוד. להיט אחרי להיט, וזה הרגיש כמו מסיבת ריקודים רצופה – אני יכולה להגיד בכנות שעשיתי את האירובי שלי.
האמת, ציפיתי שיבצע שירים מהאלבומים הסולו שלו, אבל הוא בחר לשיר בעיקר את הלהיטים הגדולים שלו. ויודעים מה? דווקא אהבתי את זה. זה היה פשוט כיף, והצורה הזו שבה הוא מותיר אותך תמיד עם טעם של עוד – אתה מגיע למצב שאתה ממש מחכה דווקא לשירים שלו. זה היה מה שהפך את ההופעה למיוחדת, כל שיר שעבר רק חידד את הציפייה ללהיט הבא.
פתאום, ללא הודעה מוקדמת, הזמר עדן חסון התפרץ לבמה. הוא פשוט עלה והעיף את כולם באוויר עם השיר המשותף שלו עם סטטיק, "אוי ואבוי". וזה לא היה "אוי ואבוי" בכלל – זה היה פשוט מושלם, מקפיץ ומשמח.
אחרי זה, סטטיק השאיר את עדן לשיר את הלהיט שלו "צוחקת ובוכה" לבד, והקהל המשיך להתרגש. אין מה להגיד – הכריזמה של עדן פשוט משגעת, והוא סוחף את הקהל בכל תו, בכל מילה. אף אחד לא יכול לקחת לו את זה.
היה רגע מיוחד כשהוא שר את "על כביש החוף", בסוף השיר, המילים אמורות להיגמר ב"יהיה טוב". אבל במקום זאת, סטטיק לא סיים את המילה "טוב", וכיבו את האורות.
פתאום על המסך הגדול הופיעה בגדול המילים: "לא יהיה טוב עד שכולם חוזרים הביתה". זה היה רגע מצמרר ונתן לנו סטירה רגשית – כל העניין של השירה וההנאה, ורגע פתאום אנחנו מתבקעים לרגע פרופורציונלי ומזכירים לנו את מה שבאמת חשוב. הרגע הזה לא היה רק מרגש, אלא גם עורר המון מחשבה.
לדעתי, השיר "לירז" היה שיא ההופעה. הביצוע היה פשוט מושלם, והשילוב עם הרקדנים שתרמו כל כך הרבה לאווירה – הם הוסיפו עניין אמיתי והצליחו להעביר את כל הרגש של השיר על הבמה. כל תנועה הייתה מדויקת והפכה את הרגע הזה לבלתי נשכח.
אחרי שביצע את הלהיט "אמא", סטטיק שר בליווי מקהלת ילדים. היה ברור שזה רגע מיוחד שעומד לקרות, והאמת, הוא היה מרגש. אבל בסיום השיר, כשהוא הזיל דמעות, אני לא יכולה להגיד שזה הרגיש לי טבעי, אלא היה נראה מאוד מבוים ולא אמיתי. למרות כל הרגש שביצע, במיוחד כשמדובר בשיר על אמא, הרגע לא נראה כן. גם הקהל שהיה סביבי לא ממש התרגש מזה, והיו כאלה שגם לא שיתפו פעולה עם ההתרגשות שסטטיק ניסה להעביר.
אבל השיא האמיתי הגיע כשאיש שיכור, או לפחות כך חשבתי בהתחלה, התפרץ לבמה. הוא רץ לעבר סטטיק כשהמאבטחים ממהרים לעצור אותו. סטטיק עצר פתאום והסתכל לאחור. ואז הדרמה התחילה – האיש עמד מולו, ופתאום אנחנו מבינים שמדובר בראפר והיוצר רון נשר. כולם נעמדו בשוק, השתיקה הייתה מוחלטת. ואז, הפלא – הם מתחבקים ומתחילים לשיר יחד. כן, סטטיק הצליח לעבוד עלי. מיד הבנתי שמדובר ברגע היסטורי.
למי שמאיתנו זוכר, סטטיק הגיש תביעת לשון הרע נגד נשר בסכום של רבע מיליון שקל, בעקבות שיר חדש שעמד לצאת שבו הוא רומז שסטטיק בגד באשתו עם הזמרת אלה לי להב. סטטיק שלח את התביעה חודש לפני יציאת השיר בניסיון למנוע את פרסומו. אמש (חמישי), סטטיק הזמין את נשר לבמה כדי לשים את כל המחלוקות מאחוריהם, והם עשו סולחה מול כל הקהל. ואז, כאילו כל זה לא הספיק, חזרנו עשר שנים אחורה והם שרו את הלהיט "דובי גל".
אני יכולה לומר שהרצפה רעדה. זה היה כל כך חזק, וכולם פשוט נהנו בטירוף. אתם חייבים להבין השיר הזה היה מתנגן בכל מועדון, כל בר, כל בית ובכל מסיבה. אין מצב שלא שמעו אותו לפחות פעם אחת מאז שיצא.
לשמוע את זה ככה על הבמה בכזאת דרמה? היה שווה כל רגע. בסיום השיר, סטטיק אמר: "אולי אפשר להגיד עלי הרבה דברים, אבל דבר אחד אני לא שוכח – מאיפה באתי". ואז הוא הודה לבן אל, אמר שהוא אוהב אותו, וביצע את הלהיט המשותף שלהם "זהב". היה ברור שהוא לא רק זוכר את הדרך שעבר, אלא גם מעריך את החברים והשותפים שלו בדרך.
היו גם כמה פשלות טכניות במהלך ההופעה. אחת מהן הייתה כשזמר הליווי שר שיר אחר במקום "על כביש החוף". זה היה רגע קצת מצחיק, אבל זה לא היה הסיפור היחיד. אחרי זה, הזמרת עדי ביטי עלתה לבמה, אבל הקהל לא שמע אותה – וזה היה די מוזר. אני לא מבינה איך אף אחד לא טרח לסדר את הבעיה הזאת בזמן, כל הקהל שסביבותי היה מבולבל ושאל את עצמו למה לא שומעים את השירה שלה.
ולמען האמת, לא מדובר רק בשיר אחד – היא שרה שניים, וכל הזמן הזה אף אחד לא דאג לתקן את הבעיה. עוד בעיה טכנית הייתה עם הזמרי ליווי של סטטיק, במיוחד בחלקים בהם היה צריך לשיר את חלקיו של בן אל – גם שם לא שמעו אותם כראוי, והם נשמעו חלשים מדי, וזה קרה לאורך כל ההופעה.
בכללי, סטטיק ממש הפתיע אותי ביכולות הווקאליות שלו. הוא כבר לא רק ראפר מבחינתי, הוא ממש שר יפה. הוא פשוט החזיק את הקהל כל הערב מחייך בלי סוף, ולא הפסיק להזיז אותנו. סטטיק הראה לנו שהוא אף פעם לא שוכח מאיפה הוא בא, והיה ברור שהוא מביא את הלב שלו איתו על הבמה, בכל מילה ובכל צעד.