הזמר והיוצר יגל אושרי פרץ לחיינו עם הלהיט ״לצאת מדיכאון״, עמו הוא קטף את פרס שיר השנה של אקו״ם. בראיון מיוחד ל״מעריב״ סיפר אושרי על המורכבות להוציא את הסינגל החדש ״בשעה טובה״, הקשיים שחווה עם הכתיבה בזמן המלחמה ומה הוא חושב על האופן בו מסקרים את החטופות.
"אני חייב להודות שהשיר לא היה אמור לצאת היום. זה שיר שמוכן אצלי קרוב לחצי שנה. בדרך כלל אני לא מצליח לבצע שירים שאני לא כותב - כי אני פשוט לא מוצא את עצמי בהם ולא מתחבר. אבל במקרה הנוכחי זה היה שונה", הוא משחזר.
"יום בהיר אחד נשלחה אליי סקיצה של שיר, זו הייתה אחות של המורה שלי לפיתוח קול שלי. לא שמעתי את השיר ולאחר כמה ימים היא הקפיצה לי את ההודעה, וידעתי מראש עוד לפני שהקשבתי שהסיכויים קלושים. אני עוצר לרגע לשמוע את השיר, ופתאום הרגשתי כאילו שאני כתבתי אותו. כמה ימים לאחר מכן הלכנו לאולפן, הקלטתי את השיר ואז הגעתי להחלטה. התלבטתי מאוד אם אני כאמן מסוגל עכשיו להוציא שיר כל כך שמח וקצבי".
למה הרגשת ככה?
״היה לי נורא קשה. החלטתי עם עצמי לפני שמונה חודשים שאני לא מסוגל להוציא שיר כל כך שמח. הנפש שלי עדיין לא החלימה מהשבעה באוקטובר. בסופו של דבר, אני אצטרך לשיר אותו על הבמה וחשבתי שלא אצליח לבצע אותו ולהגיע לעוצמות האלה. אבל בשבוע שעבר היה דיבור על העסקת חטופים ועכשיו כשהדבר הזה קורה אמרתי לעצמי ׳אני יכול׳״.
עוד אמר: ״יש המון דברים להגיד על העסקה, אבל אני בטוח שכל מי שצפה בטלוויזיה ביום ראשון האחרון וראה אותן חוזרות הביתה - בכה כמו ילד קטן. זה לא משנה אם הוא בעד או נגד העסקה - זה לא קשור לימין או שמאל זה קשור לבני אדם.
"אני זימנתי את התמונה הזאת שאמילי, רומי ודורון חוזרות הביתה. נפתח לי משהו בלב והאוויר בריאות התמלא חזרה. ואמרתי לעצמי ׳זהו אני מוציא את השיר׳. בכלל הייתי אמור להוציא שיר אחר, ואחרי שהחלטתי להוציא את 'בשעה טובה', עבדנו מאוד מהר והיום הוא יצא. הרגשתי בעצמות שלי שזה הטיימינג הכי מדויק לשיר הזה״.
״אני יכול להגיד בהקשר של שיבת החטופות - חמאס הם אלופי העולם ביחסי ציבור. והם גרמו לנו להסתכל על התיעוד של החטופות ולראות אותן מפוחדות כשהן יוצאות מהרכבים בתור תמונת ניצחון מזויפת שלהם. אנחנו צריכים להראות להם את התמונות של אלפי דגלי ישראל שקיבלו את החטופות. זה הרבה יותר חזק מכל החמאסניקים עם הרובי צעצוע. הם ניסו לייצר מפגן כוח ורוע - ואנחנו מציגים מפגן כוח של אהבה״.
קיימת אצלך איזו חרדת ביצוע אחרי ההצלחה האדירה של ״לצאת מדיכאון״?
"אין ספק ש'לצאת מדיכאון' ימשיך וילווה אותי תקופה ארוכה. אבל אני לא מאמין שצריכה להיות כאן המילה פחד. כי בסופו של דבר - למרות שכתבתי את השיר ברגע של משבר, עדיין הוצאתי אותו ללא שום מחשבה ואני לא חשבתי שיהפוך ללהיט בסדר גודל כזה. אני אמרתי לעצמי - כמעין מנטרה בראש - שאם אני אמשיך להוציא שירים שאני כתבתי/ הלחנתי/ הפקתי בלי לחשוב, אז אין סיבה שזה לא ימשיך. בסוף, אני מוזיקאי שרוצה לעזור לאנשים לשמוח או בשעת עצב. ואני מאושר שכרגע אני מצליח לעשות את זה".
איך אתה מתמודד עם המלחמה? כמה התחושות המעורבות השפיעו על תהליך היצירה שלך?
"בהתחלה קיבלתי את זה כמו כולם - בהפתעה מוחלטת. היה לי מאוד קשה לכתוב כי פתאום אתה מבין מה הוא כאב אמיתי, מה הוא געגוע. אני בטוח שהרבה מאוד אנשים לפני השבעה באוקטובר לא ידעו מה זה געגוע אמיתי. היום אני יכול להגיד לך שאני מתגעגע לאנשים שאני בכלל לא מכיר", הוא מספר בגילוי לב. "בתחילת המלחמה הופעתי בהתנדבות למשפחות חטופים בהרצליה, ובזמן ששרתי עמדה כחצי מטר מולי אמא של עומר שם טוב עם תמונה ענקית של הילד שלה.
"אני לא מכיר את עומר שם טוב ואני לא יודע למה, אני בטוח שלכל אחד יש חטוף שנחרט אצלו בראש. אצלי זה עומר. גם על גלי וזיוי (ברמן) שמעתי הרבה בתעשייה, שמעתי שהם אנשי סאונד מאוד מוכרים ותותחים והם חברים טובים של חברים שלי. כשאני רואה תמונה של עומר, אני מתגעגע אליו. למרות שאני לא מכיר אותו. אני לומד תחושות ורגשות שלא הכרתי. אתה מקבל אספקטים חדשים ליצירה, אז מכל האובר וולמינג הזה הייתי צריך שנייה להירגע וכשחזרתי לכתוב חזרתי בכל הכוח ברמה שכתבתי שבעה שירים בשבוע".
מה אתה חושב על האופן בו מסקרים בלי הרף את חייהם וחייהן של החטופים והחטופות? שהם הפכו למעין סלבריטאים בעל כורחם?
"האנשים האלה, רק את מה שהם יאשרו, צריך לפרסם. אנחנו צריכים לזכור - שלוש החטופות שחזרו ביום ראשון הן לא זכו ב'אח הגדול' או ב'מירוץ למיליון' הן נשים שעברו תופת. מבחינת העיתונות - אני מבין כמה רוצים להביא פרסום ראשון אבל זה אחד הדברים הכי רגישים וצריך לתת להן את הזמן והמרחב שלהן. אנחנו צריכים ללמוד מכל פעימה של שחרור חטופים וחטופות במיוחד עכשיו לקראת יום ראשון. הרי שמענו מיליון ואחת שמועות בטלגרם על החטופים והחטופות ואין סיבה בעולם שאותם טוקבקיסטים יכתבו את זה. כשאני רואה את התגובות על לירי אלבג יוצא לי הלב. אני לא מבין. למה לכתוב את הדברים האלה? אם זה לא פורסם לציבור אז למה? לרוב זה פייק ניוז - אז תשמרו על הפה ועל האצבע במקלדת".
ובמעבר חד, מה איתך מבחינה רומנטית? אתה נמצא בזוגיות?
"אני בזוגיות של החיים יא גנובה. כבר חמישה חודשים. כלומר זו כן התחלה אבל די - אני כבר תקופה ארוכה לא הייתי בזוגיות אני חושב משהו כמו ארבע שנים. היא אחת הנשים הכי מדהימות שהכרתי בחיי, מצאתי משהי שהיא מקבלת, מעריכה תומכת ואוהבת".