ההופעה לא עצרה לרגע והוא המשיך במחרוזת להיטים ואי אפשר שלא להצטרף לשירה או יותר נכון לצרחות של כל הצופים שסובבים את הבמה ב-360 מעלות, ששומעים אותן לרוב יותר מהזמר עצמו. בין השירים, הוקרן מסך ענק שסבב את הבמה והוסיף מימד קולנועי מרהיב – גשם, ברקים, ואפקטים שגרמו לנו להרגיש כאילו אנחנו נמצאים בסרט. מדי פעם היו זיקוקים ואש שהתפרצה לבמה, שכל אחד מהם רק הגביר את תחושת האדרנלין וההתרגשות. כל אפקט, כל תנועה, כל סאונד – הוסיף עוד שכבת עומק להופעה.
בסיום הפתיח, עדן הקדיש מחווה לשלוש החטופות שחזרו, ואיחל מכל הלב שגם אלו שעדיין בעזה יחזרו במהרה. כשקהל שלם עונה לו בקריאה רועמת של "אמן" – זהו רגע שנחרט בזיכרון.
עדן פשוט פתח את הלב שלו על הבמה, וכל רגע בהופעה הרגיש כאילו הוא נותן את כל הנשמה שלו לקהל -והקהל יודע להעריך את זה. באופן אישי, אני לא זוכרת חוויה כזו מאף זמר אחר בארץ. האהבה שלו למוזיקה ולמה שהוא עושה מורגשת בכל תו ובכל מילה. האנרגיה המטורפת של הקהל, שהחזירה לו אהבה ענקית בתמורה, יצרה חוויה שאין מילים לתאר – זו תחושה שאפשר להבין רק אם הייתם שם בעצמכם.
עם גיטרה בלב הבמה, בביצוע עוצמתי של "את חסרה לי", עדן הפגין רגש טהור, וברגע אחד הפך לרוקיסט סוחף שמראה שאין תחום מוזיקלי שהוא לא שולט בו. הרקדנים המדהימים בהופעה מילאו כל פינה בבמה, והאנרגיה שלהם התפזרה לקהל – גם כשעדן הצטרף מדי פעם לצעדי הריקוד שלהם, הוסיף עוד קסם להופעה.
רגע לפני ששרית ירדה מהבמה, הם סגרו את הרגע הקסום עם ביצוע משותף לשיר "מירוץ החיים". כשעדן ליווה אותה אל מאחורי הקלעים בסיום, היה ברור לכולם שצפינו במשהו חד-פעמי, שילוב נדיר של כישרון, רגש וכריזמה.
גם כשהוא שר שיר שהוציא רק לפני שבוע, היה אפשר לשמוע את הקהל שר יחד איתו, מילה במילה, בלי לפספס דבר. ואז, ברגע של הומור, הוא הפתיע את כולם כשהכריז: "אני רוצה להקדיש שיר... לעצמי". הקהל צחק, ועדן החל לבצע את "גדל לי קצת זקן" באחת ההפקות המרשימות ביותר של הערב.
הוא עמד במרכז הבמה, מוקף בריבוע של מסך שירד מעליו, עליו הוקרנו אפקטים מרהיבים שתואמים את המילים של השיר. מבחינתי, זה היה הרגע הכי עוצמתי ומושקע במופע. לקחת שיר שכביכול כבר מוכר וישן, ולחדש אותו בצורה כל כך יצירתית ועוצמתית – זה לא דבר מובן מאליו. עדן הראה שוב עד כמה הוא יודע להמציא את עצמו מחדש, להפוך רגעים פשוטים לאירועים בלתי נשכחים, ולהמשיך להדהים את הקהל שלו פעם אחר פעם.
ואחרי רגעים מרגשים ומלאי עומק, עדן מיד דאג להרים את המורל. הוא קרא לנחמנים, למשרתי מג"ב ולאחיות מבית החולים שיבא לעלות לבמה ולפזז יחד איתו במחרוזת שירי ארץ ישראל. האווירה הייתה מחשמלת, ורק ניחוש שלי – המחרוזת הזו תתנגן בכל בית בישראל בקרוב.
הרגע הבלתי נשכח של ההופעה התרחש לקראת הסיום, כשעדן עמד מול 12 אלף איש ושיתף בכנות על תקופת היציאה מהארון כשהוא שר את השיר "סוף סוף אני". הוא דיבר בגילוי לב על האתגר שזו הציבה בפניו, ואמר: "אני לא אחד ששומר דברים בבטן. עכשיו אני מאה אחוז אני. מאה אחוז עם הלב שלי ועם הנשמה שלי. ואתם – אתם חלק מהדבר הזה. אתם חלק בלתי נפרד ממני". בזמן הוא שר והרגש ששפך החוצה, כך גם בן זוגו, יותם, לא נשאר אדיש. במקביל, ניתן היה לראות אותו מזיל דמעות מהתרגשות. צפו.
לסיום, אני רוצה לשתף בחוויה אישית שחקוקה בזיכרון שלי. לפני כמה שנים, ביום העצמאות, עדן חסון הוזמן להופיע ולבצע את השירים שלו "שמישהו יעצור אותי" ו"ילדים כאלה". הוא היה בין הראשונים שעלו לבמה – לא מהזמרים שמחכים להם עד השעה שתיים בלילה. הדשא היה כמעט ריק מאנשים.
שנה לאחר מכן, הגעתי לאותה במה, אבל הפעם עדן היה המופע המרכזי. כולם חיכו רק לו, והאווירה הייתה מחשמלת. אנשים צרחו את השירים שלו, אותם שירים שלפני שנה כמעט אף אחד לא הכיר. זה היה רגע שלא אשכח לעולם – הוא העניק לי השראה אדירה, הראה לי כמה החיים יכולים להשתנות בשנה אחת בלבד עם תעוזה, אמונה והתמדה.
היום, עדן לא רק מוכר את כל הכרטיסים לכל הופעה שלו, אלא גם הפך לאחד הקולות האהובים ביותר בישראל. וכך, הסתיימה ההופעה של אחד הזמרים המוכשרים ביותר שהיו לנו – עדן חסון. מי שהיה פעם זמר עם כמה שירים מוכרים, הפך לאמן שממלא אולמות עד אפס מקום. אין ספק – עשית את זה בגדול.
התרעות פיקוד העורף