אף אחד לא דמיין: בועז שרעבי הקפיא את הקהל ברגע

אם לסכם בכנות, לא צריך מופע מיוחד כדי להוכיח שבועז שרעבי הוא כוכב. הוא מציאה נדירה בפסקול הישראלי עם רשימת שירים אינסופית שנוגעת בכל התקופות והזמנים, ובלב השאלה של מה זה להיות ישראלי. כשקולו מתנגן גם הסיפור שלנו תופס פתאום איזה מנגינה. מרשים ומפעים לראות איך אחרי כל השנים, קולו השתמר והשתבח. הסלסולים והעומקים נותרו בעינם, הכוונה והרגש לא נגרעו ואהבת הקהל לא שככה. שרעבי נשאר על המפה. סביר להניח שאת הפרטנרים המוסיקליים שהוא רתם הפעם - בניון, וייס וגפן - הוא הוסיף כדי להעשיר ולעבות את המופע הזה, ולא מפאת חולשה ווקאלית או סיוע חוץ שנזקק לו. גפן ווייס בהחלט היו תוספת ראויה לכאן, אך בניון הוא ששבר את רף הציפיות לטובה, וכמו תמיד ידע הכי טוב לחדור במיומנות לפנים הלב. אני כבר מחכה שאוכל להאזין ל"משאלה" שוב בביצועם של שני האדירים הללו באחת מהרשתות.