שרון, בוא נתחיל מההתחלה. ספר לי על הילדות שלך.
"גדלתי בשכונת פלורנטין עם אמא שלי, שהייתה גרושה מאבא שלי. כמעט לא היה לי קשר עם אבא. בתקופה שלי, פלורנטין הייתה שכונה מסוכנת. אחרי שבע-שמונה בערב היו שם גנבים ונרקומנים. אמא שלי, מדאגה, שלחה אותי לפנימייה כדי שלא אתקלקל. בתור ילד לא הבנתי את זה, חשבתי שהיא נוטשת אותי".
"עברתי שם התעללות קשה במשך שנתיים. קשרו אותי, השתינו עליי במיטה, שפכו עליי דלי של שתן. היו מכות, השפלות. אני זוכר שפעם אחת, בל"ג בעומר, אחד מהם לקח ברזל רותח ושרף לי את הרגל. הייתי יום וחצי בבית חולים. פעם אחת כמעט טבעתי בבריכה כשניסו להטביע אותי".
"לא סיפרתי כי ידעתי שאם אספר, יספרו לאמא שלי. זו אמא שסיפרתי לה תמיד שהכל טוב. אמא שלי נפטרה לפני שש שנים, והיא לא ידעה הרבה דברים עליי".
"התחלתי להופיע במועדונים. בהתחלה הייתי חוסך כסף בשביל קלידן לרבע שעה. הייתי עולה לבמה, רועד כולי. כשהייתי מגיע הביתה, הייתי בוכה. אבל המשכתי להילחם. אחרי שבעה-שמונה חודשים הקהל התחיל להכיר אותי. ואז דורון מירן הפיק לי את האלבום הראשון".
"נתיב, הבן של אחותי היקרה, היה לוחם כיפת ברזל. הוא היה בין הראשונים שנרצחו. אחרי כמה ימים הגיעו שני קצינים לדלת. בהר הרצל נתנו לנו עשר דקות ללוויה כי היו עוד הלוויות בתור. איבדתי שניים - אותו ואת אחותי. היא עד היום רק בוכה, לא מפסיקה לבכות".
"היא לא מתמודדת. היא לא רוצה לחיות, אני אומר לך בפנים. כל היום היא בוכה. באירועים משפחתיים, כשכל האחיינים והנכדים רוקדים, היא לא שם. היא לא יכולה. זה קשה לראות את כל הילדים שמחים והיא... היא פשוט לא שם".
"ידידה טובה שלי כבר מעל 25 שנה באה אליי הביתה. היינו בקשר כל השנים, לא תמידי כי הייתי נשוי וזה. היא אמרה לי "תשמע, אני לא יודעת איך להתחיל", ואז סיפרה לי שיש לה ילד בן כמעט 20. עצרתי אותה ושאלתי "מה עכשיו? לא הבנתי".
"אמרתי מיד - יאללה, בדיקות. שלחנו בדיקת אבהות לחו"ל. במשך כל התקופה הזו הרגשתי שזה שלי. אחרי שראיתי תמונות שלו, הייתה לי הרגשה. וכשהגיעו התוצאות - 99.9 אחוז שאני אבא של נהוראי - שלושה ימים רק בכיתי. בקטע של אושר, אבל גם כאב".
נהוראי, ידעת מי זה שרון זריהן הזמר?
"תראה, זה כואב לי במיוחד כי אני יודע מה המשמעות של לגדול בלי אבא מהילדות שלי. וזה מה שגרם לי לבכות הכי הרבה - שגם הבן שלי גדל בלי אב, בלי שידעתי. אבל עכשיו אני רואה בו את עצמי. הוא כישרוני, הוא מספר, הוא מנגן, הוא שר".
"ביקשתי ממנו שלא יעזוב אותי, שלא ייעלם לי עוד פעם".
"זה נראה לי אופוריה שתישאר. צריך לכסות על 20 שנה, אתה מבין? הבטחתי גם לאמא שלו וגם לו - תוך שנה אני אעשה את זה. באהבה. מלא אהבה. לשים תחבושת על הפצע, על החוסר, על הכל".
התרעות פיקוד העורף