הלחנים מאד מלודיים, מורכבים מה-DNA ה"גפני" המאד ידוע ומוכר, הן ברגישות, הן בתיאורים והן בביצועים; חשבון הנפש שלו באלבום זה הוא מאד כן, בוגר ומציג את מה שכבר כולנו יודעים, שבתוך האינטימיות שלו עם עצמו באולפן (או בחדר) – גפן הוא אחד מגדולי היוצרים שלנו, מחונן, שורשי ועל אף שכתיבתו אישית – היא מצליחה ליצור הזדהות קולקטיבית.
האזנה לכל אחד משמונת שירי האלבום גורמת לי להיאנח מנחת, לחייך, להתפעם, להרגיש שאני בתוך הצגה תיאטרלית מוזיקלית כלשהיא, להרגיש גיבור בעלילה וגם הקהל, ולנסות לפענח כל מילה, תוך שאני גומע את הלחנים המלודיים והקליטים ומתלהב, כילד קטן, מקולו הכל כך מוכר ואהוב של רנד.
זה מסוג האלבומים שאפשר לשמוע שוב ושוב ושוב ולא לרוות שובע, וזה בדיוק מה שאני מתכוון לעשות עכשיו, אחרי שסיימתי לכתוב את שורות אלו שהן לא ביקורת אלא אך ורק תחושה אינדיבידואלית של מאזין, מאזין מלא הודיה לרנד על אלבום מופלא שכזה.
התרעות פיקוד העורף