אבל אל דאגה – להראל יש להיטים אין-ספור, וממש לא משנה מה היה אחרי השירים הפתיחה, כל שיר ושיר במהלך המופע היה פשוט תענוג לאוזן. הראל תמיד התאפיין בקול ייחודי, ונדמה שבכל פעם מחדש הוא מצליח להפתיע בכמה שהוא נשאר נקי, צלול וטהור – קול שמזכיר כמעט מלאך ששר. כל הופעה שלו היא חוויה ווקאלית שאין שנייה לה, והערב הזה היה בדיוק כזה.
מה שמיוחד בהופעה הזו היה גם העובדה שהוא עלה לבמה כמעט לבד – בלי רקדנים, בלי אפקטים מיותרים, רק הוא עם הלהקה שלו שליוותה אותו מאחור. כשיש לך קול כזה, שירים כאלה, וכריזמה שמספקת חיבור אינסופי עם הקהל, מה שצריך יותר מזה? החיוך שלא ירד מהפנים שלו והקשר עם הקהל היה מוחשי ונוגע. זה לא מובן מאליו לשמור על האנרגיה הזו לאורך כל המופע, ובכך הראל הראה את כוחו האמיתי – הוא פשוט לא צריך יותר משיריו ונוכחותו כדי להחזיק את כל האנרגיה.
החזרה של רותם לבמה עם הראל הייתה אחת כלכך מרגשת. השילוב בין השיר המרגש, המילים, וההופעה הפיזית של בני המשפחה, יצר אווירה שלא ניתן היה להתעלם ממנה. הרגש פרץ מהבמה, ונדמה היה שכולם, מבלי לפצות פה, חוו את הסיפור והכאב המשותף. זה היה עצוב ומרגש בו זמנית, אבל גם נתן תחושת תקווה לעתיד טוב יותר, ותחושת שותפות כואבת בנוגע לחוויותיהם של כל החטופים שעדיין לא שבו הביתה.
כשהראל שר את השיר "חולה מאהבה", הקהל החל להפתיע אותו בשלטים שהניפו עם הכיתוב "וגם חולה עליך". לא ברור אם ההפקה אירנה את זה מראש או יוזמה של הקהל, אבל זה בהחלט יצר רגע חמוד וייחודי. המראה של קהל שמביע את אהבתו בצורה כזו, מזכיר את האווירה של קהל מעריצים בחו"ל. הראל כמובן לא נשאר אדיש לרגע הזה, והחזיר בתשובה מרגשת לקהל כשהביע את אהבתו לכל אחד ואחד מהם, עם חיוך רחב על פניו.
לפני ששר את השיר "הנני כאן", סקעת עצר רגע ושיתף את הקהל כי הוא הגיע ל"רגע הזה" אחרי 20 שנה. 20 שנה של עבודה קשה, יצירה והתפתחות, והוא לא רק חוגג את הדרך שעבר אלא גם פותח פרק ב' בחיים האישיים והמקצועיים שלו. הביצוע של השיר היה דרמטי ומרגש, וההתרגשות שהייתה באוויר הורגשה גם בצליליו של השיר עצמו. זה היה אחד מהביצועים הזכורים ביותר באותו ערב, הביצוע של הראל הפך לרגע בלתי נשכח של המופע. זה היה יותר משיר – זה היה הצהרה אמיתית של הישג אישי ומוזיקלי, של אדם שמביט אחורה בגאווה ונפנה קדימה אל העתיד.
אבל הרגע שבאמת הרגיז אותי היה בסוף המופע, כשהראל התחיל לשיר את "לעוף". זה שיר של ילדות עבורי, אחד שגדלתי עליו, וזכור לי היטב איך ראיתי אותו שר אותו לראשונה בפסטיגל כשהייתי ילדה קטנה. זה היה רגע שמאוד התרגשתי לקראתו, כי לא ציפיתי שהוא ישיר אותו במופע הזה.
לסיום, ההופעה היתה מלאה ברגעים בלתי נשכחים. סקעת הצליח לשמור על חיבור אמיתי עם הקהל, להפתיע, לרגש ולהעביר את כל הרגש שיש לו בשירים. למרות הרגע בסיום שהיה פחות מוצלח, בסך הכל, היה מדובר בחוויה שמלאה באהבה, בוגרת וכנה ויכולת יוצאת דופן לשמח ולהיות נוכח בכל רגע. 20 שנה של קריירה ומוזיקה לא סתם מגיעים לשיא כזה – הראל הצליח להוכיח שהדרך שלו לא רק שהייתה מרשימה, אלא גם מלאה בלב ובנשמה.
התרעות פיקוד העורף