הנה זה קרה – עידן עמדי חזר, ובגדול. הזמר והלוחם שנגע בלבה של מדינה שלמה חזר לבמות אחרי מסע שיקום ארוך בעקבות פציעתו במלחמה. אמש (ראשון) באקספו תל אביב, הוא עלה להופעה מצמררת ומרגשת, שסיפרה את סיפורו של אדם אחד – גיבור, לוחם, זמר נשמה, אמן מוכשר שרק רצה לעשות טוב למען המדינה. וזה הורגש בכל צליל, בכל מילה, ובכל רגע שבו עמד חשוף על הבמה, נותן את הלב והנשמה לקהל שהחזיר לו אהבה ענקית.
אין ספק שלעידן עמדי יש סיפור גבורה יוצא דופן. "אין עוד סיפורים כאלה בעולם", אמר עמדי במהלך הופעתו, והוסיף: "זה סיפור הופעות קצת מוזר". ההופעה נפתחה בסרטון מצמרר שתיעד את הרגע שבו הגיע פצוע לבית החולים שיבא ב-1 באוגוסט, פצוע קשה ובלתי ניתן לזיהוי. "קראו לי אלמוני בן 22, פרגנו בשיבא", סיפר עמדי, והקהל צחק – אחר כך כשהקהל התחיל לפתע לשיר לו "יום הולדת", הוא חייך, הודה להם ואמר בהומור: "חוגג 23", בהתייחסות לכינוי שקיבל בבית החולים, שבו שייכו אותו בטעות לגיל צעיר יותר.
בנוסף, הקהל זכה להצצה בלעדית ומרגשת אל תהליך השיקום של עמדי, בסרטון שהוקרן באופן עוצמתי ומדויק. התאורה, המוזיקה והלדים שהציגו את סמל סופרמן – כשם אלבומו החדש – יצרו רגע בלתי נשכח. בסוף אחד השירים, נשמע לפתע צליל צפצוף של מוניטור בית חולים, סמל לרגע שבו החיים של הזמר כמעט נגמרו, אך אחר כך זה סימן איך עמדי קם לתחייה מחדש. הכל השתלב בצורה מושלמת עם סמל הסופרמן, והאפקט היה מרשים ומצמרר.
מעבר לכך, מסך ה-180 מעלות היה אחד המרשימים שראיתי – בעל איכות גבוהה במיוחד, שהוסיף אפקטים ויזואליים עוצרי נשימה בין השירים. לא יכולתי להפסיק להביט בו, לפעמים אפילו יותר מאשר הזמר עצמו.
כל ההופעה הרגישה כמעט כמו מחזמר – לא רק מופע מוזיקלי, אלא סיפור חיים שמתחולל על הבמה. בין השירים, עמד עמדי ודיבר בגילוי לב על התחושות והחוויות שעבר מאז המלחמה והפציעה הקשה. "הרבה פערים יש להשלים", אמר ברגע מצמרר, כשברקע התנגנה מנגינה שעטפה את דבריו.
עמדי הציג בהתרגשות את האנשים שליוו אותו במסע השיקום – בהם עירית סמילנסקי, שאותה כינה "האמא השנייה שלי". "לקחה אותי שבור ותקנה אותי", סיפר לקהל בהכרת תודה. הוא גם הקדיש רגע למנתח שלו, שישב בקהל, והביט בו בעיניים נוצצות. "תודה לאל שאני כאן – ואתם פה איתי", אמר, וזכה למחיאות כפיים סוערות.
"לא ידעתי איך אני אחזור לבמה לבדר אנשים", סיפר עמדי, ובתוך כך לא ניתן היה להכחיש את מה שקרה – הקהל פשוט העריך כל רגע ורגע שלו. גם לפני המלחמה היה לו קהל מסור, אבל אחרי הפציעה הוא הצליח לזכות ולהשיג עוד ועוד לבבות, שנכבשו בעזרת הקסם הייחודי שלו.
רגע השיא של הערב היה כשעמדי ישב וניגן בפסנתר וסיפר בדמעות על סיפור הגבורה של אלכסיי, שנלחם ב-7 באוקטובר ונהרג בעת שחילץ בני ערובה בתחנת המשטרה בשדרות. בני משפחתו של אלכסיי, שהיו בקהל, זכו למחיאות כפיים סוערות שלא פסקו. זה היה רגע עוצמתי שבו כל אחד בקהל הרגיש את הכאב והגאווה, ואת ההערכה לגבורתו של אלכסיי.
שיר אחרי שיר, הקהל עמד איתו ושר, במיוחד ללהיטים המוכרים שהעיבודים החדשים להם היו תענוג לאוזן. זה היה רגעים של חיבור מוחלט – בין הזמר לבין מי שהיו שם, לא רק במוזיקה אלא גם ברגעים האישיים שחשף.
אין ספק שמדובר היה בערב מלא רגש, צבע, חיים וגבורה. עידן עמדי עשה זאת ובגדול, והעניק ערב בלתי נשכח לקהל שהתגעגע אליו כל כך והעריך אותו עד מאוד. אי אפשר היה שלא לצאת מההופעה בתחושת השראה עזה, עם הערכה עמוקה לחיים שלמדנו להעריך מחדש – כאב על אלו שכבר לא איתנו, אבל גם עם המון תקווה להמשיך קדימה. עידן עמדי, אתה סופרמן מהאגדות.