מעבר לכך, מסך ה-180 מעלות היה אחד המרשימים שראיתי – בעל איכות גבוהה במיוחד, שהוסיף אפקטים ויזואליים עוצרי נשימה בין השירים. לא יכולתי להפסיק להביט בו, לפעמים אפילו יותר מאשר הזמר עצמו.
כל ההופעה הרגישה כמעט כמו מחזמר – לא רק מופע מוזיקלי, אלא סיפור חיים שמתחולל על הבמה. בין השירים, עמד עמדי ודיבר בגילוי לב על התחושות והחוויות שעבר מאז המלחמה והפציעה הקשה. "הרבה פערים יש להשלים", אמר ברגע מצמרר, כשברקע התנגנה מנגינה שעטפה את דבריו.
"לא ידעתי איך אני אחזור לבמה לבדר אנשים", סיפר עמדי, ובתוך כך לא ניתן היה להכחיש את מה שקרה – הקהל פשוט העריך כל רגע ורגע שלו. גם לפני המלחמה היה לו קהל מסור, אבל אחרי הפציעה הוא הצליח לזכות ולהשיג עוד ועוד לבבות, שנכבשו בעזרת הקסם הייחודי שלו.
רגע השיא של הערב היה כשעמדי ישב וניגן בפסנתר וסיפר בדמעות על סיפור הגבורה של אלכסיי, שנלחם ב-7 באוקטובר ונהרג בעת שחילץ בני ערובה בתחנת המשטרה בשדרות. בני משפחתו של אלכסיי, שהיו בקהל, זכו למחיאות כפיים סוערות שלא פסקו. זה היה רגע עוצמתי שבו כל אחד בקהל הרגיש את הכאב והגאווה, ואת ההערכה לגבורתו של אלכסיי.
שיר אחרי שיר, הקהל עמד איתו ושר, במיוחד ללהיטים המוכרים שהעיבודים החדשים להם היו תענוג לאוזן. זה היה רגעים של חיבור מוחלט – בין הזמר לבין מי שהיו שם, לא רק במוזיקה אלא גם ברגעים האישיים שחשף.
אין ספק שמדובר היה בערב מלא רגש, צבע, חיים וגבורה. עידן עמדי עשה זאת ובגדול, והעניק ערב בלתי נשכח לקהל שהתגעגע אליו כל כך והעריך אותו עד מאוד. אי אפשר היה שלא לצאת מההופעה בתחושת השראה עזה, עם הערכה עמוקה לחיים שלמדנו להעריך מחדש – כאב על אלו שכבר לא איתנו, אבל גם עם המון תקווה להמשיך קדימה. עידן עמדי, אתה סופרמן מהאגדות.
התרעות פיקוד העורף