אתמול ישבתי בבית קפה ליד הדירה החדשה שלי. כמו תל אביבי מן המניין, רציתי שולחן שקרוב לשקע, שם ישבה דניאל בן שבת. לא הכרתי אותה עדיין, ביקשתי לשבת כדי שאוכל להטעין ואז התחלנו לדבר. היא מוזיקאית ומפיקה, במקור מתל אביב ובשבע השנים האחרונות, היא נודדת עם מחשב ואוזניות בארץ ובעולם. היום היא שותפה באולפן בתל אביב והמייסדת של ׳מוזה׳, מרחב התפתחות למוזיקאיות - שם היא מגדלת את הדור הבא של הנשים המפיקות בישראל.
היא סיפרה לי קצת עליה, ולרגל יום האישה הבין-לאומי שיחול מחר (שבת), הרגשתי שהסיפור של דניאל חייב להגיע אליכם. כי זה לא רק הסיפור שלה, זה סיפור של תחום שלם שאחוז הנשים בו לפי מה שהיא שיתפה אותי עומד היום על 3% בלבד. אך בחיפוש פשוט בגוגל אחר נתונים, גיליתי שהמספר אפילו נמוך יותר.
מה הייתה נקודת המפנה שגרמה לך להיכנס לתחום ההפקה המוזיקלית?
"מגיל קטן אני שרה על במות, בתיכון הייתי במגמת מוזיקה ובצבא זמרת בלהקה צבאית. אחרי השחרור רציתי שנה חופש לפני הלימודים ברימון, אמא שלי הציעה שאקח קורס. רציתי להיות יותר מ'רק זמרת' ותמיד היו לי מלא רעיונות שלא תמיד הצלחתי להסביר או שלא היו לי את המילים הנכונות בשפה המקצועית. אז החלטתי שאני אלך ללמוד הפקה מוזיקלית ב-BPM. כשסיימתי את הקורס עם שיר ראשון שכתבתי הלחנתי והפקתי לבד, הבנתי שיש לי סקיל שהולך לשנות את המשחק עבורי וכך היה".
באיזה אופן השפיעה העובדה שאין הרבה נשים בתחום על הדרך שבה התקבלת בתעשייה?
"אני לא מרגישה שיש משהו שאני לא יכולה לעשות כי אני אישה. אני מבינה שזה קשור לאיך שחינכו אותי, אמא שלי שחקנית וזמרת ואבא שלי שהיו לו רק בנות, חשף אותי גם לעולם של מכוניות ומחשבים מגיל קטן. אני יודעת ורואה שזה לא נפוץ, כי בפועל, כשלמדתי ב-BPM, ברימון ובקורס הפקה למתקדמים של עטר מיינר הייתי כמעט תמיד התלמידה היחידה בכיתה. במצב הטוב היינו שתי תלמידות בכיתה של 30 גברים.
אחרי בדיקה, יש כרגע 3% של נשים מפיקות בעולם כולו. זה נתון זעום אבל הוא לא מפתיע אותי אחרי שראיתי וחוויתי את זה בעצמי".
האם נתקלת בקשיים או אתגרים ייחודיים כאישה בתחום שנשלט בעיקר על ידי גברים?
"לי אישית לא קרה משהו כזה, אבל לא חסרים סיפורים ששמעתי ממוזיקאיות אחרות. יש לנו מקום לקחת ריבונות על היצירה שלנו ולא להיות תלויות באף אחד. ההפקה נתנה לי את העצמאות הזו. אני כן רואה שיפור ותשומת לב בליין אפים שיש בהם כמות שווה של גברים ונשים שמופיעים וזה מבורך".
"שאלתי את עצמי - איפה הנשים?"
למה פתחת קורס רק לנשים?
"התחילו לפנות אליי אחרי הופעות כדי שאלמד הפקה, זה לא היה הכיוון שלי אבל הייתי חמודה ואמרתי שאני יכולה להראות כמה דברים. אחרי שראיתי את התוצאות של התלמידים הבנתי שיש לי הרבה מה לתת ולקחתי את זה ברצינות. ללמד ולהעביר את הידע שלי הלאה מצא אותי ואני אוהבת לעזור, אז המשכתי. הייתה בעיה אחת, אפילו שאני אישה עדיין ניגשו אליי רק גברים ללמוד הפקה. שאלתי את עצמי - איפה הנשים?"
"חקרתי ממש את הנושא והבנתי את ההבדל במיינדסט בין גברים לנשים כשמגיעים ללמוד, והבנתי שמשהו שכבר ממש מבוסס בתחום הזה אני לא אוכל לשנות ברגע. אז הלכתי מסביב, פתחתי קורס רק לנשים בשם ׳צלילה ראשונה׳ תוך שלושה ימים הוא היה סולד אאוט. מאז הפכתי לעצמאית, שיפרתי ודייקתי את הקורס שוב ושוב, ממחזור למחזור. ועכשיו, שנה אחרי, אנחנו במחזור החמישי שלו. זה חסר תקדים, גם כי לא היה דבר כזה לפני, גם בגלל השינוי שזה מייצר עכשיו ובעתיד, וגם כי ממש מתגבשת לה קהילה של נשים מפיקות בישראל וזה התגשמות החלום אל מול עיניי. פניתי לאבלטון (החברה של התוכנת הפקה) כדי לקבל מהם תמיכה והם מעניקים לכל הסטודנטיות שלי הנחה נדיבה מאוד על התוכנה כדי שיחד ניצור את השינוי. יש לנו עוד הרבה דברים שאנחנו רוצים לעשות, זאת רק ההתחלה!"
האם היו לך דמויות נשיות שקיבלת מהן השראה בתחילת דרכך כמפיקה?
"זכיתי להכיר ולהיות מוקפת בחברות שהן מוזיקאיות ומפיקות מוכשרות בתחילת הדרך שלי - יסמין מועלם ויעל זלינגר. אני מלאת הודיה שיש לנו אחת את השנייה להתייעץ ולתמוך בדרך שלנו כמוזיקאיות עצמאיות, זאת זכות גדולה. היום יעל ואני שותפות באולפן בתל אביב וגם מפיקות יחד שירים לאלבום הראשון שלי. ההשראות שלי מחו״ל הן רוסליה וסבדליזה. נשים חזקות, שמביאות בשורה לעולם, מוזיקאיות ומפיקות שאני מסתכלת ולומדת מהן המון על להיות אישה מפיקה, ורואה את עצמי סוללת לי מסלול דומה בדרך המוזיקלית שלי".
האם את מרגישה שיש לך אחריות לפתוח דלתות לנשים נוספות בתחום?
"יש לי את הזכות להעביר את הידע שלי הלאה, שרכשתי מהמון שנים של למידה עבודה ומסגרות בהן השתתפתי. אני אוהבת שבחרת בהגדרה הזו כי זה מה שאני מרגישה שאני עושה - פותחת את הדלת. השאיפה שלי שזאת תהיה רק ההתחלה עבורן. יש לי תלמידה שהפיקה אחרי הקורס את האלבום הראשון שלה בעצמה, תלמידה שהמשיכה ללימודים מלאים ב-BPM ועוד תלמידה שסוף סוף נפתח לה והתחילה להוציא מוזיקה שלה אל העולם. כולן בלי יוצא מהכלל סיימו את הקורס עם שיר והפקה ראשונה שהן יצרו בעצמן בקורס, בדיוק כמו שקרה לי כשלמדתי, וזאת תחושה הכי מספקת בעולם בשבילן וכמובן בשבילי. הקורס הזה הוא השליחות שלי בעולם ואני רואה מיום ליום כמה זה מצא אותי".
מעניין אותי לדעת איך דווקא אותך, כמי שנודדת בעולם ובארץ - השבעה באוקטובר תפס?
"בקורונה עברתי למצפה רמון, אחרי ביקור של שבועיים הבנתי שהתאהבתי במקום וגרתי שם שנתיים. העבודה שלי הייתה מפיקת אירועים בסלינה במכתש רמון, וזכיתי אפילו להגשים חלום ולחמם את אחד האמנים האהובים עליי - אביתר בנאי בהופעה שלו במדבר מתחת לכוכבים. הרבה צעדים ראשונים ואמיצים היו שם, ויש למצפה רמון מקום מיוחד בלב שלי. בנינו לנו משפחה וקהילה חדשה. בשישה באוקטובר נסעתי לבקר במצפה לסופ״ש רגוע. התעוררתי לבוקר של מלחמה. והחלטתי שאם אני כאן, זה המקום שלי לתת מעצמי ולעזור. נשארתי שם כל החודש הראשון של המלחמה בלי לחזור הביתה, הסתדרנו עם מה שהיה".
"התנדבתי עם חברי קיבוץ צאלים שפונו באותה תקופה לסלינה. נכנסתי להתנדב כאססיטנטית בסטודיו לקרמיקה של המורה שלי. הזמינו אותי להופיע עם המוזיקה שלי ב״רחם״ (מתחם ההופעות של פאב הברך האגדי). במקרה או שלא במקרה, חבר מהלימודים ברימון, גיטריסט מוכשר, גם נשאר במצפה בעקבות המלחמה וליווה אותי בגיטרה, הרמנו הופעה תוך שלוש שעות והרגשתי כאילו אני שוב בלהקה צבאית. דודו טסה הגיע להופיע וזאת הייתה סגירת מעגל עבורי לעלות לשיר איתו את 'מעליות' שהיה אחד השירים שהכי חרשנו עליהם, אז כשהופענו בצבא בבסיסים בכל הארץ בזמן 'צוק איתן'. התקופה הזאת קוראת לנו להגשים את עצמנו עכשיו, אני יודעת שיש לזה השפעה ישירה לזה שפתחתי את העסק שלי דווקא תוך כדי מלחמה".
ולסיום, איזה שינוי את רוצה לראות בתעשייה מבחינת מגדר ואיזה עצות יש לך לנשים צעירות שמעוניינות להיכנס לתחום ההפקה המוזיקלית?
"לפני שבוע הוזמנתי לדבר בפאנל של 'נשים בסאונד' וזכיתי לפגוש כל כך הרבה מפיקות שלא ידעתי והכרתי. אני מרגישה ורואה שכבר יש שינוי וזה משמח. השאיפה היא שיהיה שוויון מספרי, ייקח זמן אבל נגיע לזה, אין לי ספק אני חדורת מטרה!"
"אני רוצה להגיד לך, כן כן, את שקוראת עכשיו וזה דיגדג אצלך משהו. יש לך מקום, את יכולה לעשות הכל, בסוף זה מוזיקה וזה רגש. יצירה זה משחק, אז תתפרעי. ובעיקר, תבחרי בעצמך, תשקיעי במה שאת רוצה להתפתח בו. קראתי משפט בספר 'דרך האמן' שאומר - ׳אם תתתקדמי צעד אחד לעבר המטרה שלך היקום יתקדם עבורך שני צעדים׳. בכל פעם שקפצתי למים, גם כשמפחיד, זה רק קידם אותי אפילו יותר ממה שיכלתי לדמיין".