“זו הייתה אולי ההופעה הכי מרגשת שהייתה לי בחיים”, בוטנר מודה. “הוזמנו להופיע מול התצפיתניות במסיבת השחרור שלהן מבית החולים, ובהופעה שרנו שירים מכל הזמנים. אתה רואה את החטופים והחטופות בטלוויזיה, אתה רואה את הפנים שלהם על שלטי חוצות ובכיכר החטופים, אתה מכיר את ההורים שלהם דרך ריאיונות שהם נותנים בכל מקום – ופתאום שורדות השבי מולך, ליד במה קטנה בכפר המכבייה, בלי תאורה וכל הטררם", אמר.
"אתה פוגש אותן ואת ההורים שלהן, רואה אותן ומסתכל עליהן בעיניים. הן איתך על הבמה ואתה מדבר איתן לפני ההופעה ושואב מהן כוחות. כל הצוות שלי ואני לא הצלחנו להירדם יומיים אחרי ההופעה. הרגשנו שאנחנו חלק מרגע מכונן, היסטורי, שנוכל לספר עליו בגאווה לילדים שלנו”, הוסיף בוטנר.
בוטנר מספר שאחד הרגעים המרגשים ביותר בהופעה היה ביצוע השיר “היא יודעת” שאותו כתב עם נינט טייב לפני כ־20 שנה: “כשהבנות עם האמהות שלהן - ‘תעשי ותלכי, תלמדי, ותראי איך ברגע, ברגע כובשים ת’עולם, תצרחי, תשתקי, רק תבואי, בואי חזרי אליי’ קיבל משמעות חדשה לגמרי, מצמררת".
מפחד ללכת על בטוח
הרשמים מאותה תקופה ליוו את בוטנר כשחזר ליצור: “אחרי חצי שנה הכרחתי את עצמי לכתוב, גם בשביל עצמי. הרגשתי צורך לפרוק את כל מה שעברתי, וכשהרגשתי שאני צולל למקומות קשים יותר עבורי כתבתי שיר יותר מרים, שירומם אותי וישפר את מצב רוחי”.
בוטנר הוא זמר, כותב, מלחין, מפיק מוזיקלי וגיטריסט כישרוני, מהבולטים בפסקול המקומי בעשור וחצי האחרונים. בין להיטיו הגדולים “תם ולא נשלם”, “מכתב לאחי”, “אני אש”, “בואי נעזוב”, “שווים”, “הכי ילדים כמונו”, “הכי קרוב אלייך” ו”קדימה הלאה”. הוא שיתף פעולה עם מיטב האמנים, מרן דנקר ונינט ועד אביב אלוש, שמעון בוסקילה וגיא מזיג.
“זו סכנה, אבל אני חושב שבעולם שלנו, בטח בקריירה כמו שלי, שמתחילתה אני עושה רק שיתופי פעולה, ההתחדשות והשינוי הם משהו הכרחי כמעט. ואני שמח על ההזדמנות הזאת שיש לי לעשות בכל פעם משהו קצת אחרת ולבדוק את הגבולות והאתגרים של עצמי. אני מפחד ללכת תמיד על בטוח, זה כיוון מנוון הרבה פעמים. אני אוהב לשנות ולהשתנות”.
מצטרפים למשפחה
יריית הפתיחה של ההרכב נורית היום, בדמות אלבום חדש, “עילי בוטנר והילדים החדשים”. באלבום שבעה שירים חדשים, שאומנם נושאים את הדנ”א הבוטנרי האופייני, ועדיין, מבחינת הסאונד, המקצבים, הטקסטים וההפקה המוזיקלית הם שונים בתכליתם מיצירותיו עם “ילדי החוץ”. חלק מהשירים אוטוביוגרפיים ועוסקים בזיכרונות הילדות של בוטנר ובגעגועיו לתקופות אחרות, חלקם עוסקים בהווייתו הנוכחית, וחלקם קלילים ורומנטיים יותר. כל אלה, לצד שירים שמתכתבים עם רוח התקופה המיוחדת.
“בכל אלבום שיצרתי לאורך השנים היו דברים אוטוביוגרפיים מאוד, שירים שמתעסקים בילדות, וגם שירים שעוסקים בחיים עצמם”, מתאר בוטנר. “הכתיבה שלי תמיד אישית מאוד, והדבר העיקרי שמשתנה הוא הנקודה שבה אנחנו נמצאים בחיים שלנו. זכיתי, ואני עדיין זוכה, שזמרים ישירו את סיפור חיי. חלק מהשירים נכתבו בהשראת חוויותיי, תחושותיי והשקפותיי בעניין המלחמה”.