"מעריב" שוחח עם ד”ר עפר גרוזברד, פסיכולוג קליני, לשעבר יועץ בחטיבת המחקר באמ”ן, חבר ב”מבטחי ישראל”, ומחבר הספר “עשר עצות פסיכולוגיות למלחמה בארגוני ומדינות טרור”, אודות תחרות האירוויזיון השנה, הפערים המשמעותיים בין הצבעות הקהל לשופטים וכיצד אירופה מעוניינת לראות את עצמה.
גרוזברד מתייחס בראשית דבריו לפער הבולט בין החלטות השופטים באירוויזיון לבין בחירת הצופים ברחבי העולם: "הפער המדהים בין ציוני השופטים לשיר הישראלי של יובל רפאל לבין ציוני הצופים במדינות השונות דורש חשיבה מחודשת. השופטים דרגו את ישראל במקום ה-14 בין כל השירים ואילו הצופים זיכו את ישראל במקום הראשון. גם בשנה שעברה בשירה של עדן גולן היה פער דומה בין בחירת הקהל במקום השני לבחירת השופטים במקום ה-12".
לדבריו, מאחר ומדובר בעניין של טעם אישי ולא במדד אובייקטיבי, הקשר הרגשי של הקהל עם ישראל שיחק תפקיד מרכזי: ״ראשית, חייבים לומר שמאחר שמדובר על ‘טעם וריח’ ולא באיזה מדד אובייקטיבי – ללא ספק הקשר הרגשי של המצביעים במדינות השונות למדינת ישראל שיחק תפקיד משמעותי".
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
"אכן, השיר היה מצוין – אבל במקרה של ישראל זה לא יכול היה להספיק כדי לזכות במקום הראשון בבחירת הצופים. אנו, שחשופים באופן רציף לביקורת החריפה של העולם נגדנו – הופתענו לטובה מעמדת הקהל".
בהמשך, גרוזברד עובר לבקר את התנהלות השופטים ואת מה שהוא מזהה כפחד ולא כשיקול אומנותי: ״ומה בנוגע לשופטים? הם פשוט פחדו מהמופע הכוחני של ההפגנות הפרו פלסטיניות במקומות שונים בעולם. אדם מודרני לעיתים קרובות מתקשה להודות שהוא מפחד ובעיקר שהתנהלותו מוכתבת על ידי איום".
"לעיתים הוא עצמו אפילו לא מודע לכך. אבל הגיע הזמן לומר בקול גדול שלא רק השופטים פחדו – אלא מנהיגי מדינות מערביות רבות – שחלקן ידידותיות לישראל – נכנעים בהדרגה למיעוט הפרו-פלסטיני שזורע אימה במדינותיהם. הפוליטיקאים באותן מדינות לא רק מפחדים ממיעוט זה אלא גם זקוקים לקולותיהם – ועל כן מנסים למצוא חן בעיניהם ולהתחנף אליהם – ובכך בוגדים ברוב הדומם".
גרוזברד מבקר את מדיניות ההסברה הישראלית, שלדבריו מתגוננת במקום לתקוף את שורש הבעיה: ״אבל מדוע ההסברה הישראלית לא עוברת מהגנה להתקפה? מדוע לא לומר שפוליטיקאים אלה – דוגמת ספרד ובלגיה שגינו את השתתפות ישראל באירוויזיון – אולם אזרחיהן נתנו לישראל את מירב 12 הנקודות – לא מייצגים את אזרחיהם ולמעשה בוגדים ברוב השקט שם?".
"אותם שופטי אירוויזיון או מדינאים לא רק מתחנפים לאותו קהל תומך טרור שפועל באלימות בארצותיהם מתוך חשש – בהתנהלותם הם בוגדים בערכי הרוב הדומם שסולד מאלימות זאת. מדוע ההסברה הישראלית לא מעלה למודעות התנהגות פחדנית וחנפנית שלא מסוגלת לעמוד נגד אספסוף אלים?! חשוב להביא אמת זאת לידי הרוב הדומם במדינות רבות (גם ‘שאר העולם’ נתן לישראל 12 נקודות) גם כדי להטיל אימה על אותם מדינאים".
עוד הוא מוסיף כי מערכות ההפחדה של אויבי ישראל אפקטיביות, בעוד הפוליטיקאים באירופה מעדיפים להיכנע להן: ״אכן, אויבנו מצטיינים בכישורי ההפחדה המתוכננים שלהם. כך למשל הם נכנסו עם מצלמות והסריטו את טבח השבעה באוקטובר. לנו אין ברירה אלא לא להיבהל ממערכת הפחדות אלה – אבל לפוליטיקאים האירופאים נוח לרצות את המיעוט הזה על חשבון הרוב הדומם ובכך לבגוד באזרחי מדינתם".
"יתרה מזו, הם מעדיפים להופיע כ’הומניים’ ולמחות על ‘רצח העם’ בעזה ולא כ’פחדנים’ הנבהלים מהמפגינים תומכי הטרור – את המסכה הזאת עלינו לקרוע. אם היו כה הומניים – היו פועלים לטובת קבוצות רבות ברחבי העולם שעוברת טבח וקולם לא נשמע. ההסברה שלנו חייבת לעבור מהגנה להתקפה, לחשוף לא מודע קריטי זה ולהציג את אותם מדינאים במדינות כאירלנד, ספרד, צרפת ועוד – לא כהומניים אלא כפחדנים".
לסיכום, גרוזברד מציב סימן שאלה חד וברור על תדמית המערב כ”מוסרי” – וטוען שמאחורי מסכת ההומניות מסתתר פחד. לדבריו, ישראל חייבת לחשוף זאת באופן גלוי, ולערער את הלגיטימציה של ההתנהלות האירופאית הבינלאומית.