עולם המוזיקה הישראלי הוליד לא מעט שלישיות, שיצרו להיטים בלתי נשכחים בסגנונות שונים לאורך השנים. לרגל החג, אנחנו מגישים לכם - בשלושה קולות - את מצעד השלישיות העברי של כל הזמנים.
ההרכב נולד בחדר החזרות של תיאטרון הקאמרי בשלהי 1956. “היינו אז הניצבים הנצחיים של הקאמרי”, העיד לביא בריאיון עבר. “ישבנו בחדר האיפור והשתעממנו. אז צביקה הביא גיטרה ושלושתנו שרנו. צביקה ידע רק שירים רוסיים, שמעון שר רק שירי נשמה שחורים, ואני צרחתי שירים ישראליים. כך נולדה שלישיית 'שלושת המיתרים'".
עוד סיפר לביא כי: "בקיץ 56’ הגענו לפריז עם ההצגה ‘הוא הלך בשדות’ של הקאמרי. למזלנו, תוך כדי החזרות שם שמעה אותנו אמרגנית אמריקאית שפעלה בפריז, והתרשמה מהשירה שלנו. לאחר שובנו לארץ היא הזמינה אותנו להופיע באולם אולימפיה בפריז וגם נתנה לנו שם חדש – 'טריו ערבה' – שיצלצל טוב יותר לצרפתים”.
“גברי הכיר שירי אסירים, אז הביא את ‘עוזי עוזי’ (שכתב האסיר הצבאי אלברט סבג - ד”פ). אני הבאתי מבית אמי את ‘פלפילו’ (שיר של פריד אל־אטרש המצרי - ד”פ), ופולי הביא שירי קיבוץ. לאט־לאט בנינו תוכנית. ככל שהתקדמנו בעבודה, פשנל ביקש שקטעי הקישור, המערכונים בין השירים, יתפסו את רוב הנפח של המופע, והשירים יהיו החלק הקטן בו, למרות שבמקור התכנון היה הפוך”.
התוכנית הראשונה של השלישייה זכתה להצלחה רבה ובתוך זמן לא רב נעשה ההרכב לסמל לאומי. במשך שנות קיומה השתתפה "הגשש החיוור" ב־12 סרטים (זכורים במיוחד “גבעת חלפון אינה עונה” ו”שלאגר”), העלתה עשר תוכניות שבהן עשרות מערכונים (“קרקר נגד קרקר”, “אופסייד סטורי”, “המכונית המגויסת”, “המוסך” ועוד ועוד).
הגג גם הוציאו עשרות שירים, שחלקם נהיו לנכסי צאן ברזל בזמר העברי. ביניהם: “לו יהי”, “אף אחד לא קם”, “המנגינה היא שקובעת”, “זאת שמעל לכל המצופה”, “יפות, יפות”, “יש לי חג”, “מים לדוד המלך”, “מה הוא עושה לה”, “שיר הטלפון” ו”עובדים עלינו עבודה עברית”. מותו של ישראל פוליאקוב ב־2007 גדע כל סיכוי לאיחוד אפשרי של השלישייה המצחיקה בהיסטוריה היהודית.
“אריק ואני שיחקנו בתיאטרון, ובסוף ההצגות היינו נפגשים, כמו כל השחקנים, במועדון”, מספר יהורם גאון. “במועדון היינו פוגשים דרך קבע את בני אמדורסקי. למרגלות המועדון היו מדרגות ולידן פסנתר, ומדי פעם, כשמישהו היה מגיע לשם ומנגן על הפסנתר, היינו מוצאים את עצמנו שלושתנו שרים יחד בספונטניות. ללא כוונה הצגנו הרמוניות מדויקות להפליא: בני היה שר את הנמוך, אריק את האמצע ואני את הגבוה. מכאן התחלנו לשיר יחד באופן קבוע”.
“חנן ופופיק חיפשו זמר, צלע שלישית להרכב. הציעו לי להצטרף לשלישייה ומיד עניתי להם ‘כן’”, משחזר אושיק לוי. “גרנו אז בדירת רווקים בתל אביב. הייתה בין שלושתנו חברות כל כך עמוקה במשך כל כך הרבה שנים, ועכשיו נשארנו רק חנן ואני. מרדכי עזב אותנו לעולם אחר. יוסי בנאי נתן לנו את השם שלישיית 'התאומים' וביים את התוכניות שלנו. המפיק אשר חבקין פתח את תיאטרון 'עונות', ושם הופענו ערב־ערב בהצלחה רבה. התפרקנו בשנת 1970, כי כל אחד רצה לעשות דברים נוספים, אבל אף פעם לא באמת נפרדנו. החברות שלנו נצחית”.
אריק אינשטיין ובני אמדורסקי לא נחים
כץ ממשיכה לספר, "אחרי כמה ימים הוא הגיע עם טקסטים והמשכנו ככה לשיר, באופן הכי ספונטני וטהור, בלי לחשוב או לדבר על שלישייה. ממש נהנינו לשיר יחד ומהשילוב של ההרמוניות הקוליות. אחרי שבוע אריק הגיע עם אשתו אלונה. ‘טוב’, היא אמרה, ‘אם אף אחד מכם לא יגיד את זה, אז אני אגיד: נולדה שלישייה חדשה’”.
השלישייה לא שרדה זמן רב. אחרי אלבום בודד שהוציאה ב־1967 וסיבוב הופעות בצרפת ובאנגליה (שם זכתה לחוזה הקלטות, ולבסוף הפרה אותו), "החלונות הגבוהים" התפרקה. איינשטיין התגעגע לישראל, וקראוס וכץ נסעו לצילומי סרט בספרד.
בחייה הקצרים הספיקה הלהקה להקליט כמה מאבני הדרך בפופ הישראלי: “אינך יכולה”, “הנביא יחזקאל”, “אהבה ראשונה”, “כל השבוע לך”, “הורוסקופ”, “זמר נוגה” ("התשמע קולי"), “הבובה זהבה”, “חייל של שוקולד” ו”פגישה במילואים”. השלישייה התפרקה ב־1967, וב־1973 נעשה ניסיון להקימה מחדש, עם אלי מגן במקום אריק איינשטיין. אך כעבור חודשים ספורים גם הרכב זה התפרק.
שניהם היו פנויים והתאימו ככפפה לרעיון של אמדורסקי. “חיפשתי דרך להכניס קצת כסף, צריך היה להתפרנס”, סיפר לי שלום חנוך בריאיון ב־2018. “והנה, באופן מקרי או לא מקרי, הגיעה ההזדמנות עם בני אמדורסקי, שהיה חבר שלי, וחנן יובל, שגם נולד בקיבוץ שלי וגם היה חבר שלי, והוא זה שבעצם דחף אותי ללהקת הנח”ל. אני לא זוכר בדיוק מי מהם דיבר איתי, ראיתי אפשרות גם לעשות את מה שאני יודע, שזה לכתוב שירים, לנגן ולשיר, וגם אולי להרוויח קצת כסף”.
אמדורסקי בחר לקרוא ללהקה "השלושרים", והשלושה החלו לעבוד על תוכנית ראשונה. “ההשפעות עלינו אז היו בלי ספק של הביטלס”, סיפר חנוך. “ועם זאת, הייתה גם פתיחות למוזיקה, שאפשרה להרחיב את הסגנונות ואת הנוף המוזיקלי־לשוני. זה היה מאוד יפה. אני הייתי מושפע וחגגתי עם זה. כולנו לקחנו חלק בחגיגה, ומישה סגל המעבד עוד החצין את זה בתקליט”.
בשנת 1969 יצא לאור אלבום הבכורה של "השלושרים", שנשא את שמם. היו בו הלהיטים “מי מפחד מגברת לוין?”, “לו הייתי פיראט”, “צרות טובות”, “האוהבים את האביב”, “לילי שלי”, “ציף ציף מעל הרציף” ו”היושבת בשורה הראשונה”. לאור הפופולריות, השלישייה הוזמנה אף להשתתף בפסטיבל הזמר החסידי הראשון, שבו ביצעה את השיר “והאר עינינו”, שהפך לקלאסיקה. למרות התכנון לעבוד על תקליט נוסף, חנוך פרש מהלהקה כדי לנסות מזלו בלונדון, וב־1970 "השלושרים" התפרקה.
“אם הרדיו לא היה מפמפם את השירים שלנו, לא היינו נשארים בתודעה, כי זו הייתה תקופה שבה היו לא מעט שלישיות”, מודה ברוכין. “היינו שונים בקטע של ההרמוניות, וזה קצת הפריד אותנו מאחרים. בהתחלה נתן לא רצה לכתוב לשלישייה, אבל הכרחתי אותו ודחפתי חזק. הוא היה אומר שאין לו טקסטים, אז הלכתי והבאתי לו טקסטים, וככה הוא כתב מנגינה ועשינו את השירים שלו, והשאר היסטוריה”.
באותו מופע התחברו השתיים לחברתן מלהקת הנח”ל תמי עזריה, ובעידוד פשנל נשלחו כשלישייה חד־פעמית להופיע בפסטיבל שירי הילדים השלישי עם השיר “אברא קדברא”. זכייתן במקום השני בפסטיבל עודדה את פשנל להפוך אותן לשלישיית זמר קבועה.
לאחר מלחמת יום הכיפורים עזבה עזריה את השלישייה, לא לפני שהביאה את מחליפתה לאה לופטין. “הצירוף של לאה היה טבעי כחברה מאז הבקו”ם”, אמרה לי ארזי בריאיון בעבר. “כל אחת משלושתנו היא במהותה סולנית, ואם לא היינו חברות קרובות, ואם לא היינו מסוגלות להפחית אגו – לא היינו שורדות יחד חמש שנים”.
ב־1986 קיבלה השלישייה הצעה לככב בתוכנית טלוויזיה לכל המשפחה, וכך עלתה “הופה היי” שהפכה את השלושה לכוכבי הילדים הגדולים של האייטיז (אז גם שונה שם ההרכב ל"הופה היי"). בשנת 1988 השלישייה התפרקה, אבל לאחר מכן הוחלט להחזיר אותה לפעילות, כשבמקום חיטמן ומילר הצטרפו אל בשן אבי דור ואהרון פררה. השלישייה התפרקה סופית בשנת 2000.
עוד סיפרה בשן כי, "לדינמיקה הזו נוסף יונתן בקסמו האמריקאי, עם הכינור, דמות שובבה שהוסיפה צבע. אבל הקסם החשוב מכולם הוא לימוד אהבת ארץ ישראל דרך התסריטים והתוכניות שנדדו בכל פעם לאזור אחר בארץ. יגאל ראה בתוכנית ‘הופה היי’ מחנכת לאהבת הארץ, ולכן גם אחרי פירוק ההרכב הראשון הוא חיפש להחיות אותה מחדש, בהרכב שבחר. הכישרון והאופי של חבריה יעידו על אורך השרידות שלה”.
כוח נשי
“כשהשתחררתי מהלהקה הצבאית בשנת 1985 התחלתי להיכנס לעולם השואו ביזנס בארץ. בשנים האלה היו לא מעט ניסיונות להקים הרכבי בנות, ופנו אליי כמה פעמים למתכונת כזו או אחרת, אבל שום דבר לא קרם עור וגידים”, מספרת יסמין גמליאל. “יום אחד שלמה שיין מ'הליקון' פנה אליי והציע לי להגיע לאודישן עם מיכל צפיר ומירי נבו, גם זמרות בלהקת פיקוד הצפון, שהיו צעירות ממני בשנתיים.
מירי ומיכל היו בעניין, אני זרמתי – ואיכשהו זה תפס. מירי ומיכל היו חברות ילדות מפתח תקווה, ואני פשוט טובה מאוד בלהשתלב חברתית, אז נוצר בינינו הקליק. בהמשך הזמינה הליקון את צדי צרפתי לביים אותנו ואת המפיקים יועד נבו ותמיר קליסקי כדי ליצור מוזיקת פופ אלקטרונית חדשנית, וזה גם מה שהיה מיוחד בסאונד שלנו”.
השלישייה, שהוקמה רשמית ב־1988, הוציאה לאור אלבום אחד וזכתה להצלחה מסחררת עם להיטים כ”גרה בשינקין”, “בת שש עשרה הייתי” ו”מתחילה מהתחלה”. “הדגש של צדי ושל שלמה היה לעמעם את הקולות שלנו כדי שלא יהיה קול אחד שיבלוט על פני השאר, ונוצר איזון מיוחד שאפיין אותנו”, מודה גמליאל.
“המנהלים שלנו אסרו עלינו לעשות דברים מקצועיים מחוץ ל'מנגו', והרגשנו בשלב מסוים שאנחנו כבולות במעין אזיקים מקצועיים, אז החלטנו לפרק את החבילה ב־1991. עד היום, כשאנחנו נפגשות, יש בינינו אותה הכימיה. לאחרונה אירחתי את מיכל ומירי במופע שלי וזה היה כאילו לא נפרדנו מעולם”, היא מספרת בגאווה.
“אסף ואני ניגנו יחד בכל מיני הרכבים, ובמקביל ניגנתי עם ירמי בהרכב מוקדם של 'איפה הילד?'”, מספר רוסיאנו. “אסף ניגן גם עם איזה בחור אמריקאי ועם ירמי. יום אחד הוא השמיע לי שיר שכתב, בשם 'תחנות דלק’, והחלטנו להקים להקה עם ירמי, ששנינו הכרנו ממסגרות שונות, וכך הכל התחבר”.
הלהקה, ששמה לקוח ממותג הסיגריות הישראלי “אסקוט”, פעלה עד 1993, הוציאה אלבום אחד וזכורה בעיקר בשל להיטיה “החדר האינטימי שלי” וגרסת כיסוי ל”מי מפחד מגברת לוין?”. “התפרקנו כי כל אחד מאיתנו רצה גם לפתח קריירה משל עצמו”, מסביר רוסיאנו. “מאז אנחנו כל הזמן נפגשים ועובדים על שירים, וכשאנחנו כמעט מבשילים לאלבום חדש זה איכשהו מתעכב מסיבה כזו או אחרת. אני מאמין שבסוף נצליח”.
השלישייה הוקמה בסוף 1992, ועם צאת אלבומה הראשון, “עד העונג הבא”, היא זכתה להצלחה מרשימה, הוציאה שלושה אלבומים והרבתה להופיע. באוקטובר 1997, יום לפני מופע קאמבק של הלהקה, ענבל פרלמוטר נהרגה בתאונת דרכים.
התרעות פיקוד העורף